א

(ההתגלות)

לתוגרמה מבני יפת היו עשרה בנים, אלה שמותם: "הבכור אָויוָר, השני תוּריס, השלישי אָוָר, הרביעי אוֹגוֹז, החמישי ביזל, הששי תרנא, השביעי כוֹזר, השמיני ינוּר, התשיעי בוֹלגר, העשירי סאויר. עם הכוזרים מבני כוזר השביעי.

בהיות אבותם מתי מעט, נתן להם הקדוש ברוך הוא כוח ועוז וגבורה ועשו מלחמה על מלחמה עם גויים רבים, גדולים ועצומים מהם. בעזרת שדי גירשום ויירשו את ארצם, ומהם שמום למס עובד עד היום הזה. הארץ, שהם יושבים בה, לפנים היו יושבים וַנֵינְתָר. באו אבות הכוזרים ונלחמו עמהם, וַנֵינְתָר היו הרבים כחול אשר על שפת הים לרוב, ולא יכלו לעמוד לפני כוזר, עזבו ארצם וברחו. ורדפו אחריהם, עד שהשיגו אותם על הנהר ששמו דוֹנא. עד היום הזה הם חונים על נהר דונא וקרובים הם לקונסטנטינה, ויירשו כוזרים את ארצם עד היום הזה.

ואחר כך עברו דורות, עד שעמד מלך אחד, שמו בולאן, שהיה איש חכם וירא יי, בוטח בו בכל לבו והעביר את הקוסמים ואת עובדי עבודה זרה מן הארץ וחסה בצל כנפיו. ונראה אליו מלאך יי בחלום ואמר לו: "אי בולאן, יי שלחני אליך לאמור: אי בני, שמעתי את תחינתך, והנה בירכתיך והפריתיך והרביתיך במאד מאד, ואקים מלכותך עד סוף הדורות, ואמסור את כל אויביך בידיך."

בבוקר עמד המלך בולאן והודה ליי והוסיף לו יראה ועבודה.

ונראה לו [המלאך] שנית ואמר לו: "אי בני, ראיתי את דרכיך ורציתי את מעשיך. ידעתי כי תלך

אחרי בכל נפשך ובכל מאודך, ואני חפץ לתת לך חוק ומשפט, ואם תשמור מצוותי וחוקותי אברכך וארבך."

והשיב המלך למלאך הדובר אליו: "אי אדוני, אתה ידעת מחשבות לבי וחקרת כליותי, שלא שמתי בטחוני אלא ביי. אבל האומה אשר אני [מולך] עליה, אנשים כופרים הם, לא אדע אם יאמינו בי. אם נא מצאתי חן בעיניך ואם יגולו רחמיך עלי, תיראה אל פלוני השר הגדול שלהם, והוא יעזרני על זאת."

והקדוש ברוך הוא עשה כרצונו ונראה אל האיש ההוא בחלום. והשכים השר בבוקר ובא והגיד למלך. והמלך קבץ את כל שריו ועבדיו ואת כל עמו ושם לפניהם את הדברים האלה. וייטב הדבר בעיניהם וקיבלו עליהם את הדין ונכנסו תחת כנפי השכינה.

ועוד נראה לו [יי למלך] ואמר: "אי בני, השמים והארץ לא יכלכלוני, אף על פי כן בנה לי בית לשמי ושכנתי בו."

והשיב לו המלך: "רבונו של עולם! אתה ידעת, שאין בידי כסף וזהב, במה אבנה?"

ואמר לי יי: "חזק ואמץ וקח עמך כל חייליך וקום לך אל דרך דראלאן אל ארץ אַרדויל. הנה נתתי פחדך ואימתך עליהם ונתתי אותם בידיך. הנה זימנתי לך שני אוצרות, אחד מלא כסף ואחד מלא זהב, ותקח אותם, ואני אהיה עמך ושמרתיך ועזרתיך ותביא הממון בשלום ותבנה בית לשמי."

והאמין המלך ביי ועשה כדברו והלך ועשה מלחמות רבות וניצח בהן בעזרת שדי, והחריב את המדינה ולקח הממון ושב בשלום, והקדיש הממון ובנה בו אוהל וארון ומנורה ושולחן ומזבחות. וכלי הקודש, ברחמי יי, בכוח שדי, עד היום קיימים ושמורים הם בידי המלך.

ב

(הויכוח)

ואחר זאת הלך שמו של המלך בולאן בכל הארץ. ושמעו מלך אדום ומלך ישמעאל ושלחו מלאכיהם בממון גדול ובמנחות רבות עם חכמיהם אל המלך להטותו אל דיניהם. והמלך היה

‏חכם – תהא נפשו צרורה בצרור החיים את יי אלהיו! – ציוה להביא חכם מישראל, דרש וחקר ושאל היטב ושם אותם יחד להוכיח בדיניהם, והיו משברים אחד דברי חברו ולא יכלו לעמוד על דין אחד.

כשראה המלך כן, אמר להם: "עתה לכו אל אהליכם וביום שלישי תבואו אלי."

הלכו לאהליהם.

למחר שלח המלך אל כומר של מלך אדום ואמר לו: "אני יודע, שמלך אדום גדול מכל המלכים ודינו דין נאה ומכובד ואני חפץ בדינך, אלא שואל אני ממך שאלה אחת, אמור לי באמת ואני ארחם עליך ואכבדך – מה תאמר: דין של ישראל ודין של ישמעאל, איזה מהם טוב?"

ענה הכומר ואמר לו: "יחי המלך לעולם! אם שאלת על עסק הדין, לא יש בעולם כדין ישראל. הקדוש ברוך הוא בחר בישראל מכל אומה ולשון וקראם בני בכורי ועשה עמהם נסים ונפלאות גדולות והוציאם מארץ מצרים והצילם מתחת יד פרעה וממצרים, והעבירם בין גזרי הים בחרבה ואת רודפיהם טיבע במצולות ים, והוריד להם את המן לרעבם ומים מן הצור הוציא להם לצמאם, ונתן להם את התורה מתוך האש והלפידים והביאם אל ארץ כנען ובנה להם בית-המקדש. ואחר

כל זאת מרדו וחטאו וקילקלו את הדין וכעס עליהם והגלה אותם והשליכם מעל פניו ופיזרם לארבע רוחות השמים. אם לא כן, לא היה כדין ישראל בעולם. מה דין ישמעאל? לא שבת

ולא מועד, לא מצוות ולא חוקים, אוכלים כל טומאה, בשר גמל וסוס ובשר כלב, כל שקץ ורמש! דין ישמעאל לא דין הוא, אלא כדיני גויי הארצות!"

והשיב לו המלך ואמר לו: "הגדת דבריך אלי באמת, ואני ארחם עליך ואשלחך בכבוד אל מלך אדום."

ביום השני שלח המלך וקרא לקאדי מלך ישמעאל ואמר לו: "שאלה אחת אני שואל אותך: הגידה לי באמת ואל תכחד ממני: דין של נוצרי ודין של יהודי – איזה מהם טוב בעיניך?"

והשיב לו הקאדי למלך: "דין יהודי דין אמת הוא, ועמהם מצוות וחוקים, אלא כשטעו כעס עליהם הקדוש ברוך הוא ומסרם ביד אויביהם, אבל הגאולה והתשועה להם. דין של נוצרי לא דין הוא, אוכלים חזיר וכל טומאה ומשתחווים למעשה ידיהם, ואין להם תקווה."

והשיב לו המלך ואמר לו: "באמת אמרת ואני ארחם אותך."

ליום שלישי קרא את כולם ביחד ואמר להם: "דברו וחלקו אחד עם אחד ובארו לי, איזה דין טוב?"

התחילו וחלקו אחד עם אחד, ולא היו מעמידים דבריהם. עד שהשיב המלך אל הכומר ואמר לו: "מה תאמר? דין יהודי ודין ישמעאל, איזה מכובד?"

ענה הכומר ואמר: "דין ישראל מכובד הוא מדין ישמעאל."

שאל המלך ואמר לקאדי: "מה תאמר? דין נוצרי ודין ישראל, איזה מהם מכובד?"

ענה הקאדי ואמר: "דין ישראל מכובד."

ענה המלך ואמר: "כבר הודיתם בפיכם שדין ישראל הוא הטוב והישר, ואני כבר בחרתי בדין ישראל, שהוא דינו של אברהם, ואל שדי יהיה בעזרי. והכסף והזהב, אשר אמרתם לתת לי, אלהי אשר בטחתי בו וחסיתי בצל כנפיו, הוא יביאם אלי בלא צער, ואתם לכו לשלום אל ארצכם!"

ומן היום ההוא והלאה עזרו שדי למלך ואימץ כוחו וחיזק זרועו. וימל את בשר ערלתו הוא ועבדיו ומשרתיו וכל עמו. וישלח ויבא חכמי ישראל לארצו ויפרשו התורה ויסדרו לו ‏את כל המצוות. עד היום הזה עם הכוזרים על יד הדין הנכבד יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא ויתעלה זכרו לעולמים. ומן היום ההוא שנכנסו אבותיהם תחת כנפי השכינה, אלהי ישראל הכניע לפניהם את כל אויביהם והשפיל את כל האומות והלשונות אשר סביבותיהם, ולא עמד איש בפניהם עד היום. ויהיו כולם להם למס, בין מלכי אדום בין מלכי ישמעאל.

ואחר הדברים האלה עמד מלך מבני בניו ושמו עובדיה, צדיק וישר. הוא חידש הממלכה והעמיד את הדין כדין וכהלכה. והוא בנה בתי כנסיות ובתי מדרשות וקיבץ לרוב מחכמי ישראל ויתן להם כסף וזהב לרוב ויפרשו לו ארבעה ועשרים ספרים ומשנה ותלמוד ומחזורות של חזנים. והיה ירא אלהים ואוהב התורה והמצוות, עבד מעבדי יי, רוח י תניחנו. ואחריו עמד חזקיה בנו, ואחריו מנשה בנו, ואחריו עמד חנינא אחי עובדיה ויצחק בנו, זבולון בנו, משה בנו, נסים בנו, מנחם בנו, בנימין בנו, אהרון בנו ויוסף בן אהרון [מספר הדברים האלה אל חסדאי ראש כלה בר יצחק בר עזרא], וכולם מלך בן מלך. ולא יוכל זר לישב על כסא אבותם, אלא הבן יושב על כסא אביו. זה הוא מנהגם ומנהג אבותיהם, מיום היותם על האדמה.

(ב, יח-כ). א-ב: על-פי ס' הכוזרי, מבוא (מקוצר). ש"א, 193. ב"י ה, 18-16, 22-18, 296 (= סי' 213). – צפונות, רלח.