אלחנן בן יוסף היה סוחר גדול בים. והיה ממדינת הדני והיה חכם וחסיד: כל יום מתפלל, מפרנס עניים ומשיא יתומים ויתומות. והיו לו ספינות הרבה, ועשה ספינה אחת בחכמתו ששים חדרים ולכל אחד העבדים שהיו לו עשה לו חדר לעצמו וסחורתו בחדרו. ועשה מגדל אחד באמצע הספינה לראות את עבדיו וחדריהם. וכל חדר וחדר רחוק ממנו ואין עבדיו יכולים ליכנס בחדר חברו שלא ייעצו עליו בעבור ממונו. ואלחנן הוא גיבור חיל ובניו גיבורים, והיו ארבעה בתוך המגדל.

והיו לו בספינה עשרת אלפים כיכר פלפלין ועשרת אלפים כיכר לבונה ועשרת אלפים כיכר קנה וקנמון וכל מיני בשמים, עד שמילא כל הספינה וכל חדריה פה לפה. והיו לו משרתים, מהם יהודים ומהם ישמעאלים, וגם היו חובלים משרתי הספינה. והיה לו עשרת אלפים כיכר כסף לקנות מעילים ובגדים נאים בעולם.

והוא היה רב החובל. וסער עליו רוח ים ברוח סערה והשליך הספינה אל ים החווילה והוא ישב על החול. וירא רבי אלחנן אומה אחת מדברת בלשון הקודש.

אמר להם: "מי אתם?"

אמרו לו: "מבני דן אנו."

ולקחוהו וכיבדוהו מאד, מפני שרבי אלחנן היה יפה תואר והדרת פנים לו. והגיד להם את כל תלאותיו וכל מאורעותיו.

והוא שואל שאלות: "מאין באתם הנה, בני דן?"

והגידו לו כל הקורות אותם, ער שבאו ארץ כוש היא חווילה. ושם מלכם אביאל בן שפט ושם שר הצבא אביחיל בן שפט, ושניהם משבט דן. –

(ב, יא-יב). ירחמאל כ"י, 239-230 (קיצור); גסטר, ירחמאל, 200-192. ב"י ה, 35-34, 297. – צפונות, רלד-רלה.