ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 147


שם הסיפור

אלדד הדני

טקסט

נוסח ראשון

ועכשיו נספר לאחינו שבטי ישורון על עסק אלדד הדני המגיד כל זה, איך היתה יציאתו בכל הארצות. שהוא נאצל משבט דן ועשה לו השם נס גדול והצילו מכמה מקומות וכמה צרות

שעברו עליו, לצאת לאלו הארצות ללכת להגיד לכל בני ישראל המפוזרים בגולה ענייניו ועניין ארצו לבשר אותם נחמות ולדבר על לבם דברים נחומים.

‏וכך היתה יציאתי [מספר אלדד הדני] מעבר לנהרי כוש.

‏נכנסנו אני ויהודי אחד משבט אשר בספינה קטנה לסחור עם אנשי הספינות. ויהי בחצי הלילה, וישב יי רוח גדול וחזק מאד ונשברה הספינה. וימן יי, ותפשתי לוח אחד. ויהי כראות חברי כזה, ויתפוש גם הוא עמי אותו הלוח. והיינו עולים ויורדים בו, עד שהשליך אותנו הים אצל אומה אחת ששמה רוּמרוּם [בנוסח אחר: רומרנוס], והם כושיים שחורים בעלי קומה בלא בגד ובלא שמלה עליהם, כי כבהמות נמשלו ואוכלים בני אדם.

וכשבאנו לארצם, תפשו אותנו. וראו את חברי בריא ושמן ומעונג, וישחטו אותו ויאכלוהו.

ויצעק: "אוי לי, שהכרתי לאומה זו – שהכושים יאכלו את בשרי!" [בנוסח אחר: אוי לי אמי כי ילדתני!].

וינטלו אותי, כי חולה הייתי, בספינה ושמו אותי בקולר, עד שאשמין ואבריא, והביאו לפני

מאכלות טובות אסורות, ולא אכלתי דבר, והטמנתי האכילה, והיו שואלים, אם אכלתי, ואמרתי: "כן, אכלתי." ‏והייתי עמהם זמן רב, עד שהשם יתברך עשה עמי נס, שבאו עליהם חיל גדול ממקום אחר ושבו אותם ובזזום והרגום, ובתוך השביה שבו אותי עמהם. והיו אותם הרשעים עובדי אש,

וישבתי עמהם ארבע שנים. והיו בכל בוקר עושים אש גדולה ויקדו וישתחוו לה.

עד שפעם אחת הביאוני למדינת אָציץ. וימצאני יהודי אחד סוחר משבט יששכר וקנה אותי בשלושים ושניים זהובים וחזר עמי לארצו. והם שרויים בהררי תהום, והם תחת ארץ מדי ופרס והם מקיימים פסוק זה: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' [יהושע א, ח], ואין להם עול מלכות כי אם עול תורה. ועמהם שרי חיילים, אבל אינם נלחמים עם אדם כי אם בתורה, והם בשלוה והשקט ואין שטן ואין פגע רע. ואין מגדלים סוסים ואין בידם כלי זין כי אם מאכלת לשחיטה. וגם אין בידם עושק וגזל, ואפילו אם ימצאו בדרך שמלות או ממון, לא יושיטו ידיהם לקחתם. ויש להם שופט, ושאלתי עליו, ואמרו לי ששמו נחשון. –

ובני זבולון חונים בהררי פארן ומגיעים בשכונתם ונוטים אוהלים של שער הבאים להם ממדינת ארמניא. ומגיעים עד נהר פרת ועוסקים בפרקמטיא. –

ושבט ראובן נגדם מאחורי הר פארן, ויש ביניהם שלום ואחוה וריעות. והולכים בדרך מלכי מדי ופרס, ומדברים בלשון הקודש ובלשון פרס. ועמהם מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה. ובכל שבת ושבת פותחים טעמי תורה בלשון הקודש והסברה בלשון פרס.

ושבט אפרים וחצי שבט מנשה הם בהרים נגד מדינת מֶכֶּה טעות הישמעאלים. והם אלו זעומי נפש וקהויי לב, בעלי סוסים וכורתים [בוזזים עוברי דרכים] הדרכים ולא יחוסו על שונאיהם ואין להם מחיה כי אם מהשלל. והם אלו גיבורי מלחמה, אחד מהם יוציא באלף.

ושבט שמעון וחצי שבט מנשה הם בארץ כשדים רחוק ששה חדשים, ואלו הם מרובים מכולם ולוקחים מס מעשרים וחמש מלכויות. –

ואנחנו אומרים בארצנו, שקבלה היא בידינו, שאתם בני הגולה, שבט יהודה ושבט בנימין תחת אמונת עבורה זרה בארץ הטמאה המפוזרים תחת רומים, שהחריבו בית אלהינו והיוַנים והישמעאלים חרבם תבוא בלבם וקשתותם תישברנה. –

‏וזה שמי: "אלדד בן מחלי בן יחזקאל בן חזקיה בן עלוק בן אבנר בן שמעיהו בן חתר בן חור בן אלקנה בן הילל בן טוביה בן פרת בן עינן בן נעמן בן טעם בן טעמי בן אונם בן גאול בן שלום בן כלב בן עמרם בן דומם בן עובדיהו בן אברהם בן יוסף בן משה בן יעקב בן כפור בן אריאל בן אשר בן איוב בן שלם בן אליהוא בן אהליאב בן אחיסמך בן חושים בן דן בן יעקב אבינו עליו השלום.

‏נוסח שני

‏- - - והנה בא אצלנו צדיק זה מן הארבעה שבטים הללו, והוא משבט דן. הקדוש ברוך הוא גילה אותו אל בניו המפוזרים בכל פיאות, לבשר אותם נחמות טובות. וכך היתה יציאתו מעבר לנהרי כוש: נכנס בים הוא ואחר משבט אשר לסחור עם אנשי הספינה ולקנות מהם בגדים, והיה להם רוח סערה עד שקיעת החמה, והלכו כל הלילה ברוח סערה עד שנתייאשו מן החיים. וכאור הבוקר השליך אותם הרוח אל אומה אחת ושמה רומרום, והם מבני כוש והם אוכלים בני אדם. –

והיה עמהם זמן הרבה, ער שעשה הקדוש ברוך הוא עמו נס, ובאו עליהם חיילות גדולים והרגו אותם ושבו ובזזו אותם. ובכלל השביה נשבה זה הצדיק אלדד הדני.

ואותה האומה היתה עובדת האש, ועבודתם קרובה אל עבודת המולך. ופעם אחת בזמן מן הזמנים ביום מיוחד להם מתקבצים אל בקעה גדולה, ושם אילן גדול נטוע מימי קרם, ועליו עולה בתולה היפה בנשים ערומה ומכה כף אל כף ובירכותיה. לקולה ירגזו כולם ונופלים על פניהם ארצה, וקמים לאלתר ורצים ונכנסים לבמה גדולה אשר בבקעה ההיא. ויבואו האנשים על הנשים, וסוגרים הדלתות ומכבים הנרות, וכל איש חוטף אשה אחת. ולא יחושו אם יבוא הבן על האם, או האח על האחות, או האב על הבת. והראשונה אשר תלד בשנה ההיא זכר או נקבה, שורפים הנולד, ומאותו אפר מזים עליהם. ועושים מעשים אשר לא ייעשו ולא שמענו מעולם.

והיה צדיק זה עמהם ארבעה ימים, ער שהביאו אותו אל מדינת צין וקנה אותו יהודי אחד בארבע מאות זהובים ושם אותו בים עד שיצא ליבשה. ונפל לשבט יששכר, שהם שוכנים בהרים על שפת הים. והם בקצה ארץ פרס ומדי, והם עוסקים בתורה יומם ולילה. –

מקורות

(כ, ט-יא). א: אלדד הדני, 29-22 (מקוצר). ב: שם שם, 59-58 (מקוצר). ש"א, 116. – ב"י ה, 34-32 ‏, 297 (= סי' 214).

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם