ויהי בימים ההם, ויקם דוסיס [אבי כיתה שנתפרדה מן השומרונים. שמו היווני: דוֹסיתיאוֹס (בגמרא: ‏דוסתאי)], ודבריו ואשר עשה כתובים בספר הימים. ויבקש הכהן עֶקְבּוֹן להרוג את דוסיס. ויברח דוסיס מפניו וילך אל קריית סוֹכה ויבוא שם אל בית אשה אלמנה ושמה אַמַנְטוֹ. וילך משם וישב ויבוא אל קריית ענבתה ויתחבא שם במערה וימת במערה ברעב ובצמא. ויהי אחרי מותו, ויבואו הכלבים אל המערה ויאכלו את בשרו. ארור הוא וארור שמו!

וישלח הכהן הגדול [של השומרונים] עֶקְבּוֹן את לוי בן אחיו מנחם. וילך לוי הזכוּר ועמו שבעה אנשים אחרי הארור דוסיס אל קריית סוכה, כי שמעו כי הוא שם בבית האלמנה אמנטו. ויבראו אל ביתה, וישאלה לוי על דוסיס.

ותען האשה אמנטו ותאמר אל לוי ואל האנשים אשר אתו: "בא אלי זה האיש וישב בביתי ימים אחדים, והוא יכתוב בזה המכתב [פירוש: מגילת ספר]. ואז כילה מכתבו ויאמר אלי: 'הניחי זה המכתב אתך, ואני אחרי אנשים יבקרו עלי, כי בן הכהן הגדול אני. ולעת ישמעו במגידי, יבואו אליך. ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, תגידי להם מוֹשבי אתך וּמִכָתְבִּי זה המכתב. ואז ישמעו דבריך, ידרשו המכתב עד יקראו בו ויראו ‏את הדבר הכתוב בו. ואני אקווה ממך: לא תתני המכתב להם ולא יגעו בו, עד יטבלו בזאת הבאר וירחצו את בשרם מן מימיה'. וישביעני על זה הדבר בשם הקדוש ברוך הוא ובעבדו משה עליו השלום."

ויהי כאשר שמע לוי את דברי האלמנה, ויאמר אל האנשים אשר עמו: "ואנחנו מה עלינו, כי נרחץ את בשרנו בזאת הבאר מעפר הדרך ונטהר?!"

וירד אחד מן האנשים אשר אתו על הבאר ויטבול בה, ויעל ממנה אמוּר [פירוש: אומר]: "אימנתי בך יי ובדוסיס עבדו ובנבואתו"

ויצעק עליו לוי צעקה גדולה ויהרגו בחרב.

ויצו לוי לאיש שני, וירד ויעל ממנה ויאמר, כאשר אמר האיש הראשון. ויהרגהו לוי. וירד גם השלישי והרביעי, עד שירדו שבעת האנשים אשר עמו, ויהרגם כולם בחרב.

ואחר כן אמר לוי לעצמו: "אנוכי ארד ואטבול בזאת הבאר ואראה רעות האנשים האלה ולמה כה עשו."

וירד אל הבאר, ויעל ממנה אמוּר כאשר אמרו. ויקח את המכתב אשר כתבו דוסיס, וירא והנה הוא כתוב ספר התורה, וממיר ממנו מלים רבות מן התורה הקדושה, כמו עזרא כהן עדת היהודים בעתו.

ויקח אנשים מקריית סוכה עמו וישמרו את כל אשר כתב דוסיס. וישובו לעיר שכם הקדושה. ויבוא לוי אל הכהן הגדול עֶקְבּוֹן דודו ויאמר לו: "לא מצאנו את האיש."

ויהי אחר הדברים האלה, ביום טבא ראש חג הפסח, ויקם לוי הזכור על פי דודו הכהן עֶקְבּוֹן למקרא פסוק: 'ויקרא משה לכל זקני ישראל' [שמות יב, כא וגומר]. ויהי כי השיג בו לדבר יי 'ולקחתם אגודת אזוב' [שמות יב, כב], ויאמר תחתיה: 'ולקחתם אגודת צעתר...'

ויגערו בו העדה הנמצאים ויאמרו לו: "אגודת אזוב! אין צעתר!"

ויען ויאמר: "לא! צעתר! כאשר אמר יי על ידי עבדו דוסיס!"

ויהי כאשר שמעו דודו עֶקְבּוֹן, ויחר אפו ויקצוף עד מאד ויצעק צעקה גדולה באף ובחימה ויאמר אל העם: "רגמו אותו באבנים!"

וירגמו אותו באבנים וימת. וישימו עליו גל אבנים ויקראו שמו גל-לוי עד היום הזה.

והאנשים אשר הלכו עמו, כיסו את אמונתם ויקומו וילכו על פי מכתב דוסיס. ויפתו אנשים רבים מבני ישראל. וכל דבריהם כתובים בספר הימים.

דוסיס ולוי. (א, רלו-רלז). אדלר-סליגסון, 67-64. – מ"י בן-גריון, ישו בן חנן, פ. צפונות, קל-קלא.