(מד"י השומרונים) סיפור ראשון

כאשר הוסרה המלכות מן בני ישראל וניתנה לרומים, דנו ודרסו רבים מן השומרונים תחת האבנים, ובזה כפרו באמונתם ועבדו אלהי נכר, ורבים מן השומרונים הלכי בזה לאבדון. ולא הניחו הרומים לאחד מהם למול את בנו, ונתנו שומר נאמן רומי בבתי השומרונים אשר ימנעם מן המילה. ואם הוּלד בן לשומרונים בעת ההיא, וישימו אותו בטנא ויכסוהו בצמר ומיהרו להוליכו במערות ומלו אותו מתחת לארץ לאור האבוקה.

גם מנעו הרומים את השומרונים מלעלות ההרה ואמרו: "כל העולה אל ההר הזה מות יומת."

ועשו הרומים על ראש ההר טליסמן [מכונת מופת], והוא עוף נחושת, אשר יסוב עם השמש בכל מקום אשר היא נטתה, ואם יעלה אחד מן השומרונים וצעק העוף: "אֶבּריאוּס! [לטינית: עברי] להודיעם, כי עלה שומרוני, ואז קמו הרומים והמיתוהו.

ובני ישראל היו מעונים מן הלחץ הזה, עד אשר קם בבא רבא, איש אשר רוח בו ומקנא לאלהיו. ויאסוף בבא רבא את כל עם ישראל וידבר אליהם: "עד מתי העם הטמא הזה יעלה עליך מעלה מעלה? קומו ונציל את בני ישראל מן המצוקה הזאת ונקנא לאלהי מרום, כמו אשר קינא אבינו פינחס, וזכרונו הטהור לא יימחה לנצח. דעו כי נתתי עצה בלבבי לאבד את הרומים ולטהר הר גריזים מהם. וזה לא יצלח לנו, עד אשר נאבד את העוף הזה, אשר הוצב על ההיכל. ואת זה לא נעשה רק במרמה אשר הראה לי יי, וזאת העצה היעוצה ממני: אשלח את בן אחי, לוי, לקושטא הרומי ללמוד שם חכמת דיבורם וגבורתם, וילך בלבוש הכומר הבלתי נודע. ולא יכירוהו הרומים, מי הוא, ואחר כן ישוב אל הר גריזים ויעלה אל ההיכל לשבור העוף, וכאשר ישליכהו, יפנה וישוב על מעלות ההר ויתפלל אל יי לשוב אל עמו ולעזור אותנו מצרינו."

ויען כל העם: "עשה, אדונינו, הטוב בעיניך!"

סיפור שני

ויהי אחר הדברים האלה, ויעל אל מקום הר גריזים בית אל, ויתפלל בבא רבא אל יי אלהי האלהים, וייעתר לפניו אחר תפילתו בדבר הזה.

וירד בבא רבא מן ההר אל העם ויאמר אליהם: "מה תאמרו ומה ראיתם גלל מציל מזאת הצרה?"

ויענו: "כל אשר תאמר אלינו, נשמע ונעשה."

ויצא אחר הדברים האלה הוא ואֶחיו וכל נשיאי עדת בני ישראל הַשָׁמְרִים עמו, ויעברו בכל תושבי בני ישראל השמרים, ויפתחו את כל בתי הכנישות. וייאספו הוא ואֶחיו ראשונה ויקראו את ספר התורה הקדושה במשמע כל העם. ויהללו וינווהו וישירו וירוממו ויתפללו ליי אלהיהם בקולות גדולים.

ויבא את כל החכמים ואת כל הכהנים מכל מקום ויצו אותם ויאמר אליהם: "לכו כל איש אל מקומו ולימדתם את כל בני ישראל השמרים על האמת, אנשים, נשים וילדים את ספר התורה הקדושה, ועשיתם את המצוות והחוקים והמשפטים אשר בו בכל לבבכם ובכל נפשכם ובכל מאודכם, כאשר היו עושים

אבותיכם!"

ויעשו ככל אשר ציוה אותם, וישמחו בני ישראל בדבר הזה שמחה גדולה. ‏ואחר כן לקח בבא רבא מזקני העם אנשים שבעה, והם אנשי חיל, אנשי אלהים, אנשי אמת, שונאי בצע. ויקרא שמם חכמים, וישם אותם שרים על כל העם.

ויצו אותם בבא רבא לאמור: "שמעו בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, ולא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון, ולא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא. והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אלי ושמעתיו."

ויצו אותם את כל הדבר אשר יעשון.

ויבן בבא רבא מקוה מים בסוף הר גריזים בית-אל לרחוץ המתפללים ממנו בעת התפילה. ויבן גם בית כנישה תחת ההר ההוא להתפלל בו מול ההר הזה. ונגלה בבא רבא הזכור בשנת ארבעת אלפים ושש מאות לימי בראשית, אשר היא שנת אלף ושמונה מאות ושש שנים לעבור בני ישראל ארץ כנען ואשר היא שנת אלף וחמש מאות וחמש וארבעים שנה לכסות את המשכן הקדוש אשר עשה האדון משה על פי יי, אשר

היא שנת אלף וחמש שנים לבוא בני ישראל השמרים מן הגלות הראשונה אשר היא גלות נבוכדנאצר, והיא שנת שבע מאות וחמש ותשעים שנה לבוא בני ישראל השמרים מן הגלות השנית. וזאת הגלות היא גלות מלך יוָן, אשר היא שנת שש מאות וחמש וחמישים שנה למלכות אלכסנדר מלך מקדוניה אשר מלך על כל הארץ, אשר היא שנת שלוש מאות ושמונה לממצא ישוע בן מרים אשת יוסף החרש אשר קם מעדת בני

יהודה. בזאת הימים נמצא זה הרבי בבא רבא וימלוך ארבעים שנה.

(א, רלד-רלה). א: כרמי שומרון, 91-90. ב: ‏אדלר-סליגסון, 57-51. – צפונות, קל ("שלשה אחים").