כאשר נחרבה ירושלים עיר הקודש על ידי טיטוס ונכנסו כל ראשי החיילים לשלול שלל ולבוז בז, היה שם הגמון אחד מהגמוני טיטוס, ושמו סידרוס, ויבקש וימצא בית בירושלים גדול ורחב מאד ונכנס ויקח לו את כל הביזה והשלל אשר מצא שם. וכשרצה ללכת מן הבית, נסתכל בקיר וראה בעין שכלו כעין מטמונים בקיר. ויסתור את הקיר ואת הבניין וימצא חבית אחת מלאה ספרים רבים – תורה נביאים וכתובים וגם ספרים ממלכי ישראל וממלכי העמים וספרים אחרים רבים לישראל וכן ספרי משנה הנכונה והמתוקנת וכן מגילות רבות מונחים שם. – וימצא מכל מיני מאכל ויין רב מאד. וימצא שם זקן אחד יושב והוא קורא בספרים האלה.

וירא ההגמון את המראה הגדול ויתמה תמיהה גדולה ויאמר לזקן: "למה אתה יושב במקום הזה לבדך ואין אחד ניצב עליך?"

וישיבהו הזקן: "זה כמה ימים ושנים וזמנים שאני יודע בחורבן ירושלים בפעמים שתיים, ובניתי הבית הזה ועשיתי לו אכסדרה והכנסתי עמי הספרים האלו לקרות בהם, והכנסתי עמי כדי מחייתי ואמרתי, אולי תהיה לי נפשי לשלל."

ויתן אלהים את הזקן ההוא לחן ולחסד בעיני ההגמון ההוא. ויוציאו משם בכבוד עם כל ספריו. וילכו משם מעיר לעיר וממדינה למדינה, עד הגיעם למדינת אשביליא [ספרד]. וימצא ההגמון את הזקן ההוא, כי הוא יודע בכל חכמה ותבונה ומדע, וכל יקר ראתה עינו. ובראותו כן, נישאו וכיבדו ויהי בביתו תמיד וילמדהו בכל חכמה.

ויבנו להם בית גדול בחכמתם מחוץ לשביליא וימציאו שמה את כל הספרים ההם. והבית ההוא עודנו בשביליא עד היום הזה. ויכתבו שם את כל הדברים העתידים להיות במלכי העולם עד ביאת משיחנו.

(א, רלב-רלג). ס' הישר 5 (הקדמה). – ש"א, 183 (1).