בעת ההיא היו יהודים וארמים יושבים יחד בכל ערי ארם, ותתגר מלחמה בין היהודים ובין הארמים בכל ערי ארם. ואנשי קיסריה הביאו חיל רומיים העירה ויהרגו כל היהודים אשר מצאו בעיר. וגם אנשי דמשק יעצו להרוג את כל היהודים אשר בתוכם ויכסו את סודם ולא גילו את הסוד גם לנשיהם, כי רובן תורת היהודים היו שומרות. ויהי בלילה, ויקימו ארמים ולכדו את הדרכים ואת מבואות העיר ויהרגו עשרת אלפים יהודים. כי הארמים איש כלי מלחמתו בידו, והיהודים שוכבים במיטתם ערומים ולא ידעו הדבר.

וישמעי היהודים אשר בירושלים את הרעה אשר עשו הארמים ליהודים בארצם, ויחגרו כלי מלחמתם וירוצו דמשק כאריות ודובים וכחיה שכולה בחרון אף ובקצף ויכו את דמשק לפי חרב.

ויסעו כל חיל יהודה ויבואו שטיפולי [יוונית: סקיטופוליס – בית שאן] אשר לארם להילחם עליה, כי היא נשארה בארם עיר מבצר. ובעיר ההיא יהודים וארמים יושבים יחד. ויבואו חיל יהודה לפני העיר ויקראו אל היהודים היושבים בעיר שלום. והיהודים יושבי שטיפולי לא ענו לאחיהם שלום כי אם קללות נמרצות וחרפות, כי היהודים עם רומיים וארמים, ורובם משבט לוי היו.

ויאמרו להם חיל יהודה: "לשלומכם באנו לעזרתכם!"

ויענו היהודים אשר בשטיפולי: "לא נקבל שלומכם ולא עזרתכם!"

וירא כן חיל יהודה ויסעו וישובו ירושלים.

והארמים יושבי שטיפולי אמרו איש אל רעהו: "הנה היהודים ישובו להילחם בנו, ואלה היהודים היושבים בתוכנו פן יעשו עמהם שלום ויתנו את העיר בידם ויעשו בנו כאשר עשו ליתר ערי ארם."

ויאמרו אל היהודים היושבים בתוכם: "שמענו כי חיל יהודה ישובו להילחם בנו, ועתה צאו לכם מן העיר עם נשיכם ובניכם וטפכם, ותשבו ביער אשר הוא קרוב לעיר, עד ישובו מעלינו חיל יהודה הבא להילחם בנו!"

ויעשו כן היהודים ויצאו מן העיר וישבו ביער.

ושם איש ושמו שמעון, איש פריץ וגיבור ועריץ, גבה קומה ורחב לבב, בעל זרוע ואיש כוח לאמיץ לבב, אשר השחית רבים מעם יי למצוא חן בעיני הגויים, וימכור רבים מעם ישראל לנכרים. כי בבוא חיל יהודה על שטיפולי להשחיתה, תמיד זה שמעון יוצא עם הארמים למלחמה לקראתם ויהרוג מהם רבים וישיבם לאחור, ולא עזב שמעון זה את חיל יהודה להרע את עיר שטיפולי. ויהי כי ישב שמעון לבטח ביער, ושאול אביו עמו איש שוע וזקן, ורבים זקנים יושבי שטיפולי עמהם – ויאספו רומיים וארמים חיל לרוב ויהרגו כל היהודים הנמצאים בשטיפולי. ויבואו ביער להרוג את שמעון ואת אביו ואת כל משפחתו, כי ביער הרגו שלושה עשר אלף נפש. וירא שמעון, והנה המון רומיים והמון ארמים באו עליו, וישלוף את חרבו וירץ אליהם ויך בהם מכה רבה מאד, וישיבם לאחור.

ויאספו עליו עוד המון רב. וירא שמעון, כי המון רב עליו והוא לבדו וחרבו שלופה בידו.

ויקרא שמעון ויאמר: "ארמים ורומיים יושבי שטיפולי, שמעו ואדברה לכם! אמנם כי בצדק ובמשפט אתם נלחמים אלי, ואל תחמלו עלי, אשר הצלתי אתכם מיד חיל יהודה ולא עזבתים להרוס את עריכם ולהרוג את נשיכם ואת בניכם ואת בנותיכם בחרב, כאשר עשו ליתר ערי ארם, ונלחמתי מלחמותיכם והרגתי רבים מעמי וממשפחתי למצוא חן בעיניכם, ונתתי דמם לכם בערבון ושמרתי אהבה לנכרים ולעמי איבה! ורבים הרגתי אבות על בניהם בעמי בגללכם, ואתם בצדק ובמשפט תגמלוני כל זאת! ועתה אמות, אבל בחרון אף ובקצף גדול, ואתן בי נקמה על אשר הרגתי חברי ואוהבי, ואהרגה את נפשי בידי לנקום נקמת דם אחי אשר שפכתי להראות כוחי וגבורתי. פן תתגאו עלי בנפלי ותאמרו: אנחנו הרגנו את שמעון גיבור יהודה –ואהרגה את נפשי בידי כרוצח אשר ימיתוהו."

ויהי כדברו כן, וימלאו עיניו דם ובפיהו קצף, ותבער בו חמתו, וישלך רחמיו מנגד ויבז את החמלה. ויקח את אביו ויוציאו מתוך העם ויהרגהו, ואחריו הרג את אמו, למען אשר לא יתחננו על הילדים. ותרץ אשתו בחפץ וברצון ותפשוט צוארה לחרב, למען לא תראה במיתת בניה. וירוצו הילדים ויתנו את צואריהם לחרב, לבלתי ראות במות אביהם. וימהר האכזר ויהרגם במכה אחת, לבלתי תת אותם ביד צרים. ויהרוג את כל אנשי ביתו ויאסוף את כל פגריהם כאיש נוצח במלחמה, אשר לא ראה מכל אנשי ביתו נופל ביד אויביו, כי הוא הרגם כולם. ואחרי כן וירם ימינו לעיניהם ויהרוג את נפשו.

זאת עשה שמעון להראות כוחו וגבורתו, בעבור אשר שמר אהבה לנכרים ושנאה לעמו, על כן מת מוות משונה כזה.

(א, רכז-רכט). יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 380-375. לפי יוסיפוס, מלחמת היהודים ב, יח, ד. – ש"א, 37.