ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 133


שם הסיפור

מעשה הילני המלכה שנתגיירה היא ושני בניה המלכים

טקסט

א

הילני המלכה היתה אשת מלך אחד ממלכות הדייב (אדיבאגה וכן גם חדייב) אצל מלכות מדי, והיה שמו מונבז, והילני היתה אשתו ואחותו. ולילה אחד בהיותו במיטה עם אשתו היתה ידו על בטנה, וישמע את הקול מדבר אליו: "הסירה ידך מעל בטנה, כי הילד אשר ייולד לך מאשתך יהיה מלך גדול ואחרית ותקוה טובה תהיה לו." וישמח על הדבר.

וייולד לו בן ויקרא שמו יזאטישׂ, ויאהבהו המלך מכל בניו שהיו לו מנשים אחרות. ובן אחד גדול שהיה לו מהילני אשתו ואחותו נקרא מונבז. ויקנאו בו אחיו, בראותם, כי אותו אהב אביהם אהבה רבה. וישלחהו אביו אל מלך אחד קרוב להם ושמו אבומיריגו מלר אישפאסיאנו במנחה. ויקבלהו בפנים יפות ויתן לו בתו לאשה ושמח שמחה גדולה. ויתן לו מדינה יפה אשר בא לו ממנה עושר וכבוד.

ובהיות יזאטישׂ במדינה הזאת, בא אליו יהודי אחד מארץ יהודה, שמו חנניה, והיה מלמד ליזאטיש דרכי התורה ואפניה. ובהגיעו אל מצות המילה, רצה למול את עצמו, ולא הניחו אותו אמו וחנניה רבו. אמו מנעה אותו מסיבה, שאם ישמעו גדולי המלכות שהניח דתם ומנהגם, יעזבו אותו וישנאוהו. וחנניה

היה מונעו באמרו, שאם ישמעו שמל ערלתו, יאמרו שהוא לימד אותר ויהרגוהו. לכן אמר לו: "יי יראה ללבב וכונתך הרצויה, ואם חס ושלום תחטא בפעולתך, הוא להכרח ואין לך אשם בזה."

ביני וביני אירע, שאביו מונבז שהיה קרוב למיתתו ציוה את אשתו, שבנו האהוב יזאטיש ישב על כסאו. וימת בשיבה טובה.

ואמו הילני שלחה לקרוא לגדולי המלכות והמשנים והשרים שיסכימו למלכות יזאטיש, והודו בדבר. ויוסיפו על דבריה, באמרם כי תשים בבית-הסוהר כל האחים והקרובים, כדי שתתקיים המלכות בידו. והיא נשאה פניהם לדבר הזה ותשלח ותקרא את בנה יזאטיש מהעיר אשר היה שמה. וביני וביני שמה את בן המלך מונבז הגדול על המלכות, יורה יורה עד בוא אחיו, וכן עשה. ובבו אחיו יזאטיש, מסר מונבז המלכות

בידו, ולא עשה רשע ופשע בשום פנים. ויבוא יזאטיש בתוך העיר ויקבלוהו בשלום ובמישור כולם כאיש אחד. וישלח ויקרא לאֶחיו וקרוביו ויוציאם מבית הסוהר וישלח מהם אל רומא.

ויקר מקרהו, כי יום אחד בהיותו במלכות עם אמו וחנניה רבו, בא אליו חכם אחד יהודי, שמו אלעזר. ויבוא לפני המלך וימצא אותו קורא בספר תורת אלהים. ויאמר לו: "ומה תועלת יש בקרוא התורה, אם לא תעשה פעולת מצוותיה ותורותיה, ואיך אתה ערל וטמא תשמור קדושת חמדת כתב הדת? זאת עצתי: תמול עצמך ותהיינה פעולותיך מנושאות בשלמות."

כשמעו כן, וייכנס חדר בחדר וישלח ויקרא גרע [רופא פשוט, חובש, מקיז דם] ‏אחד וימל בשר ערלתו. ואמו וחנניה בשמעם ויתעצבו, אבל שמו בטחונם באל יתברך.

ב

ויהי היום, ואנשי פרס מרדו בקיסר שלהם, נקרא שמו ארטבן מלך פרס, ויבוא באלף איש אל יזאטיש המלך, אשר מלפנים היה תחת ידו ומלכים אחרים גם כן, שמלך פרס היה קיסר עליהם. ויום אחד יצא יזאטיש לצוד ציד, וארטבן בא נגדו. ובתחילה לא הכירו, ואחר כך הכירו ויפול מעל המרכבה לפני

ארטבן ויאמר לו: "מה לך, אדוני המלך?"

ויאמר לו: "ידעת אחי, כי הזמן משתנה בכל חלק שינויים אין מספר. וכעת בהיותי שליו בביתי ורענן בהיכלי, אחי ורעי כיתרוני, מנוחה הדריכוני ויגרשו אותי ממלכותי. ואתה עתה החפוץ תחפוץ להושיעני,

עשה תעשה מלוכה, ולא יוסיפו בני-עוולה לענות המלכים!"

וארטבן חילה פני יזאטיש, שיעלה על סוסו, ויעש כדבר הזה.

ויעלה על סוסו וילכו שניהם לבית יזאטיש. ושלח יזאטיש איגרת אל גדולי מלכות פרס, שיקבלו מלכם והוא ימחול להם עוונותם. והם השיבו, כי כבר נתנו העטרה אל סינאמו ואינם יכולים להמיר דבריהם.

אז כתב יזאטיש אל סינאמו, שיתן המלכות אל ארטבן ולא יהיה כפוי-טובה אל אדונו.

וישב לו סינאמו, שיבוא ארטבן וימסור המלכות לידו.

וילך ארטבן עם יזאטיש ויצא סינאמו לקראתו ויסר העטרה מעל ראשו ויתנה אל ארטבן. ויקבלו אותו גדולי המלכות בסבר פנים יפות. ויתן ארטבן רשות ליזאטיש שישים סכין הנקרא תנגאר בצד ימינו

כדרך מלכי פרס, וישכב על מיטת זהב וכסף, ויתן לו מדינה יפה, שמה נציבין.

אחרי זה, שרי מלכות יזאטיש וגדוליה חשבו רעה על מלכם, באמרם, כי הניח דתם ועזב מנהגיהם, אבל היו רואים, שכל מעשיו יי מצליח בידו ולא היו יכולים להרע לו. ועם כל זה שלחו אל אביאס מלך הערבים, שיערוך מלחמה עם יזאטיש, ובבואו עליו, כל שרי המלכות ינוסו כמנוסת חרב, ויישאר יזאטיש לבדו ויהרגהו. וכן עשה מלך הערבים, סידר חייליו ואסף גיבוריו ויבוא בחיל גדול וכבד נגד מחנה יזאטיש. וכי החלו ללחום פנים בפנים, ושרי יזאטיש עזבו את מלכם וינוסו. ויזאטיש נתחזק בשם יי וייכנס בתוך מחנהו וינקום נקמתו מקצתם, באשר ידע, כי יד השרים והסגנים היתה במעל. וקצתם ברחו וינוסו העירה. אחר כך יצא יזאטיש ויערוך מלחמה נגד הערבים, ויתנם יי בידו וינוסו מפניו, וייסגרו בתוך עיר אחת, וישרפה באש וכל שריה אסר בזיקים. ויבקש את אביאס מלך הערבים ולא מצאו, כי הוא המית עצמו ויפול על חרבו, לבל יתעללו בו. וישב יזאטיש לעירו שמח וטוב לב ויתן הודאה להשם יתברך שמו. ויקח את השרים הנשארים, שהיתה ידם במעל, ויתלם על העץ.

אבל עם כל זה לא נחה שקטה מחשבתם הרעה. ויעמדו אחרים תחתם ויבגדו בו. וישלחו כתב אל בּולגיזיוֹ מלך פרס נכדו של ארטבן, שיבוא במלכותם ויהרוג את יזאטיש, ואחר כך יקח את כל המלכות וישים עליהם עבד מעבדיו והם יקבלוהו עליהם, כי יזאטיש עזב את דתו, והם יעזבו מלכותו.

וכשמוע מלך פרס את הדברים האלה, קיבץ כל חייליו ויבוא עד נהר פרת וישלח אל יזאטיש לאמור: "על מי בטחת, כי עזבת את דת עמך ותלך אל עם אשר לא ידעת? ועתה אייסרך בשבט אנשים ונראה, אם האלוה אשר בחרת יצילך מידי! ומעתה, תחת הכבוד שעשה לך אבי זקני, אני מוריד אותך מגדולתך ולא תשכב במיטת זהב ולא תשים הסכין בצדך."

וכשמרע יזאטיש את הדבר הזה, היטב חרה לו. וישם אשתו ובניו במבצר אחד ולחם ומזון ומים די סיפוקם, ויאמר אל המלאכים, כי הוא מוכן לעשות מלחמה. וילך יזאטיש אל חדר אחד, אשר היה מתפלל בו בכל יום, וילבש שק במתניו והרים את העטרה ויתן אפר על ראשו ויתפלל אל יי ויאמר: "יי אלהים, אתה ידעת, כי עליך הורגתי ולמען דפקי בדלתותיך ודבקי בדתותיך קם עלי הנבל הזה, אשר חירף מערכות אלהים חיים. ואתה ידעת, כי אני איני יכול להילחם עם ההמון הרב הזה וכוחותי לא יספיקו להתקומם נגדו. לכן יי אלהים, הן כולם כאין ומלכותם כאפס נגדך. עשה למען שמך הגדול המחולל בפי הנבל הזה, וידעו כל עמי הארץ, כי הבוטח ביי חסד יסובבנהו!"

ובעת קום יזאטיש מכרוע על ברכיו, וישמע מלך פרס, כי נכנסו זרים בארצו, וישב בבושת פנים אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה הממלכה נכונה בידו, אין פרץ ואין יוצאת.

ג

ואמו הילני המלכה נדרה ללכת ירושלים ולשבת שם כמה שנים. ותקם ותלך היא ובנה מונבז הגדול לירושלים וימצאו את העיר ברעב ובחוסר כל. עמדה ובזבזה כל אוצרותיה ושלחה לאלכסנדריה של מצרים להביא חיטים ולגיפרי [קפריסין] בעבור תאנים יבשות ופירות הקיץ, ותחלק לכל העניים. וגם המלך יזאטיש פתח אוצרותיו וישלח לירושלים ויחלק אותם לעניים ואביונים.

ובני בניה של הילני המלכה בחורבן הבית עזרו את ישראל לעזרת יי בגיבורים. ואחר מות יזאטיש חזרה היא לעירה, ומלך מונבז אחיה הגדול תחתיו. ולמקצת הימים מתה גם היא שמה, ומונבז המלך שלח לירושלים עצמותיה עם עצמות אחיו יזאטיש ויקברם בכבוד גדול בירושלים בקבר אשר עשתה היא,

בהיותה בירושלים, קרוב לירושלים שלוש פרסאות.

מקורות

(א, רכד-רכז). סדר הדורות א, 78-77 (מב 110-109). ראה יוסיפוס, קדמוניות כ, ב, א ואילך.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם