ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 132


שם הסיפור

צדקת פטרוניוס

טקסט

ובהיות אגריפס ברומי אירע עניין אחד, כי אפיון עם שני רעיו הלכו לרומי לדבר סרה על היהודים, שאינם רוצים לשׂוּם צלם הקיסר בהיכליהם כאשר עשו שאר האומות. והיהודים שלחו לפילון היהודי החכם הגדול הפילוסוף שימליץ בעדם. וקאיוס כעס עליו ועל היהודים וישלח בחרי אף אל ארץ יהודה את פטרוניוס, שהיהודים ישימו צלמו בהיכל, ואם ימאנו, יעשה מלחמה עמהם ויכריחם לעבור על תורתם.

ובלכתו אל ארץ יהודה, בא בתחילה אל עיר לומירא [בכתבי יוסף בן מתתיהו: "פטולמאיס (עכו). פטרוניוס, נציב הרומאים בסוריה, קרא את גדולי היהודים לגליל] וישלח ויקרא את כל גדולי היהודים וידבר אליהם את כל דברי הקיסר.

ויענו היהודים בגודל לבב ויאמרו, שחס ושלום לא יעברו על דתם.

ענה פטרוניוס ויאמר: "אלה הטענות היו טובות, אילו הייתי אני הגוזר, ובעבורכם הייתי מבטל רצוני, אבל הוא מאמר המלך וגזירת הקיסר, ולא אוכל לעבור על מאמרו."

אמרו היהודים: "אם אתה לא תוכל לעבור את פי המלך, גם אנחנו לא נוכל לעבור את פי יי, ועשה מה שתרצה אם תוכל, שאנחנו לא נעבור, אפילו חרב מונחת על צוארינו!"

ויסע אל טבריה, ויבואו אליו גדולי היהודים ובתוכם אריסתובלוס אחי אגריפס המלך.

אז אמר להם פטרוניוס, שישימו צלם הקיסר בהיכל.

ויחלו פניו לכתוב למלך שנית ויודיעהו, שבשום פנים לא יעברו על דתם, ולזה יניחם על מנהגם הקדום ויאכל מפרי ארצם ועשרם, ואם כעת יפריע את העם ממעשיו ולא יחרשו ולא יזרעו, יעבור אחרי כן זמן החרישה ולא יוכלו אחר כך לתת מסים וארנוניות לקיסר.

וישא פניהם לדבר הזה ויאמר אליהם: "הנה לאהבתכם אני רוצה לשום נפשי בכפי, כי מכיר אני את האיש ואת שיחו שיכעס עלי, אבל כונתי רצויה והאל יגמור בעדי שלא תטנפו את מקדש השם ותשימו צורת איש בהיכל הקודש, ויי הוא הטוב בעיניו יעשה!"

וישלח את העם איש איש למקומו ויחלה פני כל אחד ואחד שיפתח וישדד אדמתו, יחרוש בבקרים ויזרע לפי חסד.

ותכף ומיד הראה יי אותותיו ומופתיו, ויי המטיר גשמי ברכה ונדבה. ויהי הגשם על הארץ אשר לא עלה על לב, כי היה השמש על הארץ.

ופטרוניוס שמח, כי הסכים האל על ידו, ויכתוב מכתב לקיסר ויודיעהו כי לא יעשה הדבר הרע הזה לערוך מלחמה עם עם רב כזה, וגם כי האל אוהב אותם ולא תהיה סיבה למרות עיני כבודו יתברך ולהמריד את היהודים נגד הרומיים ולאבד העושר המגיע לו מהם בעניין רע.

ביני וביני אירעו הדברים, שהמלך קאיוס כיבד לאגריפס ברומי מאד וגם שאגריפס פיזר ממון גדול על כיבוד הקיסר ומנחות ומשאות הרבה מאת פניו אל הקיסר, באופן שיום אחד היה יושב עם הקיסר על השולחן, והקיסר כטוב לבו ביין אמר לאגריפס שישאל ממנו עושר וכבוד וארצות, כי כבר ידע אמונת אומן אהבתו ורצונו בלב שלם ואיך סבל בבית האסורים.

ואגריפס השיבו בלשון רכה, כי כל ימיו ושנותיו הוא עבד עבדים לקיסר, ומה שקנה עבד קנה רבו, וכי אינו חפץ שום דבר זולת רצון הקיסר. והקיסר השיבו שנית, כי על כל פנים ישאל ממנו חסד וצדקה, כי אין ראוי לכבודו שיאבד טרחו ועמלו חינם אין כסף.

ואז בראות אגריפס, כי רצון המלך לשאול ממנו חסד, אמר בלשון תחנונים: "דבריך הטובים הם הרהיבוני לשאול חסד מאתך. אם חפץ תחפוץ לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי, ואם מצאתי חן בעיניך לעשות רצוני, יגיע אל כבודך שם טוב כשם הגדולים אשר בארץ, ולי אני עבדך ייחשב חן פרטי וכבוד תמידי לעיני בני עמי: תכתוב להשיב את ספרי האף והחימה אשר גזרת אל פטרוניוס, ולבל ישימו צלמך בתוך ההיכל!"

והקיסר חרה לו עד מאד, אבל כיון שנדר בפיו ובשפתיו, והיו עדים בשולחן שנדר לו, הסכימה דעתו וכתב אל פטרוניוס באמרו: "לא מדעתי ורצוני אני עושה הדבר הזה, רק מאהבת אגריפס מלך היהודים אשר אני חייב לכבדו ולאהוב אותו. ולזה שמעני ואתה דע לך, שאם כבר שמת צורתי לא תסירנה, ואם עדיין לא שמת אותה, לא תכריחם לעבור על דתם, כי אגריפס המלך חילה את פני ולאהבתו נעשה הדבר הזה ושלום."

והכתב הזה, כאשר הגיע לפטרוניוס, תכף ומיד שלח ליהודים ושמח.

ואחר שלוח הקיסר המכתב לפטרוניוס, אחר ימים הגיע לקיסר כתב פטרוניוס אשר אמרנו. והקיסר בראות כתבו חרה לו מאד על פטרוניוס וישלח אליו איגרת וזה טופסה: "אתה פטרוניוס נתרצית ברצי כסף שלא כרצוני ולקחת שוחד מהיהודים לעבור על מצותי, לכן אתה בעצמך תהיה שופט על נפשך ובחר לך אופן המוות אשר תבחר, ונוֹסרוּ כל האנשים ולא יעשו כמוך!"

וזאת האיגרת לא הגיעה ליד פטרוניוס, עד שהגיע לו כתב שהקיסר קאיוס המיתוהו חייליו ברומי, וימלוך קלודיוס תחתיו. ואחר כך הגיע לו כתב קאיוס. ויהי בקראו אותו, שמח שמחה גדולה והבין, כי היתה נסיבה מאת יי שימות הקיסר, קודם הגיע אליו הכתב. וידר נדרים להיכל הקודש לבית יי.

מקורות

(א, רכב-רכד). שארית ישראל, ב, 15-13; סדר הדורות א, 77-76 (מב 110-109) ראה יוסיפוס, מלחמת היהודים ב, י; קדמוניות יז, ח.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם