ובזמן טיבריוס נחבּש אגריפס [בן בנו של הורדוס הגדול] כמה שנים ברומי, על שהלשינוהו לקיסר, כי דיבר דברים נגד כבוד הקיסר ושהיה חפץ בשלום קאיוס, אשר היה קיסר אחר כך, ושמו אותו בסוהר. ובהיותו שמה יום אחד, עמד לנגדו עוף אחד נקרא ינשוף, ותמהו כל העומדים שמה. ובחור אחד מאשכנז, תוכן גדול היה בבית האסורים ויאמר לאגריפס על ידי תורגמן, שזה העוף היה מבשרו, שתכף יצא מבית האסורים ויעלה לגדולה על ידי קיסר חדש שיתחדש. וגם שידע אמונת אומן, כי בפעם אחרת, בראותו העוף הזה, ידע באמת כי שלושה ימים אחר כך ימות.

ויקר מקרהו, כי מת טיבריוס וימלוך קאיוס שנת תרצ"ח [לאלף הרביעי] ‏והוציאו מבית הסוהר וישימהו מלך על ישראל ויהודה. וזהו אגריפס בן אריסתובלוס ומלך שבע שנים.

‏ויהי בשנה השביעית למלכו, ויגבה לבבו בגאוה ובגודל לב, עד שכמעט היו קוראים לו אלוה. ולא שת לבו, כי לא נאוה הגאוה כי אם ליי, כנאמר: 'יי מלך גאות לבש' [תהלים צג, א]. ויום אחד היה לבוש בגד לבן מבהיק ומזהיר לאור השמש, עד שכמעט היו נראים שיוצאים השמש והירח וכוכבים מתוך מלבושיו. והעם הולכים אחריו ואומרים: "הנה אלהינו זה קיוינו לו."

והוא היה שמח וטוב לב.

מיד עמד לנגדו העוף, אשר אמרנו למעלה, ויען בקול ענות חלושה אל העומדים לפניו: "הנה אלהיכם, אשר אמרתם, לבז יהיה, ובעוד שלושת ימים תכסהו בושה וראש עפרות תבל יהיה מכסהו."

וכן היה, לאחר שלושה ימים מת.

(א, רכא-רכב). שארית ישראל ב, 13-12; סדר הדורות א, 76; נשמת חיים ג, כב, 131. – ראה יוסיפוס, קדמוניות יט, ח, ב. – ש"א, 34. – צפונות, קלז.