נוסח ראשון (פאילינה)

ועתה אספר אחת מן הנבלות אשר נעשו בימי טיבריוס קיסר. בימיו היתה אשה ברומה יפת-תואר ויפת-מראה מאד. והיתה האשה ההיא מלאה חן ויופי, כי כל רואיה עזבו מלאכתם והיו מביטים אליה. ורבים התאוו לשכב עמה ולא יכלו, כי היתה צנועה ובעולת בעל, ושמה פאולינה. והיתה האשה מתמדת לבית תפילתה, וירא אותה בחור אחד ושמו מונדוס, והוא שר הרכב אשר לטיבריוס קיסר. ותבער בו אהבתו כאש על יפי האשה, וישאלה לשכב עמה בשכר עשרים אלף דרכמוני זהב. ותמאן האשה שמוע לו ותגלה את הסוד לבעלה.

וירא מונדוס, כי לא האזינה אליו, וילך אל הכהן אשר היה על ההיכל אשר ברומה בימים ההם. בהיכל ההוא היו שני צלמים, שם האחד אוסיריס ושם השני אָנוּב [אנוביס] ואנוב גדול מאוסיריס היה בעיני העם. וילך הבחור אל הכהן ויתן לו אלף דרכמוני זהב להסיתה ולהביאה אל ההיכל.

וילך הכהן וידבר אל האשה לאמור: "כה דיבר אנוב אלוה הגדול: "בואי להיכלי ושכבי לנוכח מזבחי, ואקום בלילה ואדבר לך בסתר, כי אהבתיך אשר תהיי נביאתי."

ותשמח מאד האשה ותספר לבעלה, ויאמר לה אישה: "ומי יכול לחשוך את אשר שאל אלהים?"

ותלך האשה אל ההיכל. ויפרשו לה נערותיה לנוכח המזבח מיטה כבודה, ותשכב האשה. ותצאנה נערותיה מן ההיכל, כי כן ציוה הכהן.

ויהי בשכבה, ויקם הבחור מאחרי המזבח בדמית אנוב, ויבוא תחת בגדיה ויפול עליה בנשיקה עד בלי שובע.

ותיקץ האשה ותשאלהו ותאמר: "מי אתה?"

ויאמר: "אנוכי אנוב באתי על אהבתך."

ותאמר האשה: "אם אתה אלוה, למה תתאווה את האשה? היוכל אלוה להתערב עם אשה?"

ויאמר הבחור: "יוכל עם אשה יפה כמותך, כן אשה אחרת קיבלה עליה אלוה ותלד לו את יוביס אלוה כמוני, וגם נשים רבות ילדו אלהים רבים."

ותאמן האשה ותאמר: "מאושרה אני בבנות, אם יאהבני אלוה!"

על כן לא חשבה האשה את אשר שאל הבחור, וישכב עמה עד הבוקר.

ויהי בבוקר ותלך לביתה שמחה מאד ותספר לבעלה את כל אשר קרה לה בהיכל.

וישמח האיש מאד ויאמר: "אשרינו כי פקד אותנו אלהים!"

וגם כל הנשים היו מאשרות אותה ואומרות לה: "אשריך פאולינה אשר התחברת עם האלהים!"

ויהי אחרי כן, וילך מונדוס וידבר אל פאולינה לאמור: "אשריך אשר התחברת לאניב האלוה הגדול, למדי נא מעתה, כאשר לא מנעת מהאלהים את שאלתו, כן לא תמנעי מכל אדם את שאלתו! וכאשר לא חשכת את מסתריך מהאלהים, כן מעתה לא תחשכי גם מאדם. כי האלוה הגדול, הוא נתן לי את אשר מנעת ממני, הוא נתן לי כל תאותי, וגם אותך הביא בהיכל ויתנך לי לעשות עמך תאותי! מה שלא עשית חפצי ברצון ולא לקחת עשרים אלף דרכמוני זהב אשר הבאתי לך, הנה האלוה עשה לי חינם בלא כסף וזהב את שאלתי. ואני בהיות שמי מינדוס לא אבית לעשות רצוני, וכאשר הסיבותי שמי אנוב, עשית כל חפצי. למדי, פאולינה, מעתה והלאה לעשות רצוני!"

ותשמע האשה ותתעצב מאה כי נתעללה לאיש, ותלך ותספר לבעלה. ולא היה לו מענה ולא יכול לקטרג עליה, כי ברצונו הלכה והוא ציוה עליה ללכת אל ההיכל.

וישמע הקיסר כל הדברים האלה, ויהרוג את הכהנים ויהרוס את ההיכל ואת הצלמים טיבע בנהר טיבּריאוס. ואת הבחור לא הרג, כי אמר המלך, כי אהבתו בערה בו ויצרו גבר עליו – וידיחהו למרחוק.

על כן כתבנו את הנבלה, אשר נעשתה ברומה בימי טיבריוס קיסר, ובימיו נעשו נבלות כאלה הרבה.

נוסח שני (מסיפורי אלכסנדר)

ותהי בעריק [עריק או זריק, עיר המלוכה של ארץ קרטיניא, לשם הגיע אלכסנדר מוקדון בנסיעותיו] אשה יפה מאד, אשר כל רואיה יאשרוה ומעידים עליה, שאין כמותה בכל העולם. ומדי חודש בחדשו היה חוק לאשה הזאת ללכת פעם אחת להיכל אצילין, אל-מלך שלהם, להביא להם דבר תועבה. ומדי עברה דרך רחוב העיר, היו כל בעלי מלאכה מרפים ממלאכתם ורצים אחריה להסתכל ביפיה. כה היתה האשה הזאת עוברת תמיד ומקטרת.

ויהי היום וירא אותה מתן כהן אצילין בהיכל אל-מלך, וכמעט שנשתגע אחריה. ויהי כאשר באה האשה להיכל לקטר לבעל, ויאמר אליה מתן הכהן: "בי, אדונתי, שלוח שולחתי אליך מאת אצילין קדוש שלנו."

ותשמח האשה ותאמר אל מתן: "הגידה נא לי, מה המעשה, ואל תכחד ממני."

ויאמר אליה מתן: "דעי, כי אצילין מתאווה לבוא אליך ותלדי ממנו בן-קודש כמותו, כי אין אשה בעולם ראייה למשכבו כי אם את."

ותשמח האשה ותאמר: "כל אשר יצווה עלי אצילין אעשה ולא אפיל מכל דבריו ארצה."

ויאמר מתן אל האשה: "אם את שומעת לדברי אצילין, לכי קחי רשות מבעלך, ואם ייטב בעיניו, בואי

להיכל הלילה ותלדי בן מאצילין."

ותמהר האשה ותלך לבעלה ותגד לו את כל דברי מתן.

ויאמר לה בעלה: "עשי הטוב בעיניך, אך תביא עמך בהיכל אצילין כרים וכסתות ובגדי משי להציע עליהם."

ותעש האשה כן ותשלח כרים וכסתות ובגדי משי אל מתן להציע עליהם. ויקבלם מתן ויעש מצע בתוך ההיכל אחורי הבמה. ויהי בלילה ההוא, ותבוא האשה אל ההיכל, ותלך שפחתה עמה.

ויאמר מתן אל האשה: "לא נכון, שתהיה שפחתך עמך בהיכל, כי אינה ראויה לכך."

ותאמר האשה אל שפחתה: "צאי מן ההיכל ושכבי לפני הפתח עד אור הבוקר."

ותעש השפחה כן. ‏ויהי בחצי הלילה, ויבוא מתן אל ההיכל דרך פתח שער שני. ותשמע השפחה את קול ציר הדלת, וירע בעיניה, ותקם ממיטתה, ותבוא בהיכל בלאט, ותרא והנה מתן בא בהיכל. והיא היתה יראה לדבר, פן יהרוג אותה מתן, ולא דיברה דבר. ותרא את מתן מנשק ומחבק את גברתה ועושה כדרך ארץ עד תשע פעמים, והיא המתינה לו, עד שתשש כוחו, ותבוא בלאט ותקח את אצילין הפסל ותך על ראשו וימת על מצע גברתה.

ותאמר השפחה: "מה זאת עשית, כי נטמאת עם איש אחר?"

ותרגז האשה ותיבהל, כי ידעה כי נטמאה, ותשא את קולה ותבך.

ותאמר לה שפחתה: "אל תבכי, מה שנעשה אין להשיב, על כן שתקי ולכי לביתך ואל תגידי את הדבר הזה לאיש."

ותען האשה ותאמר: "אל תאמרי לי לשתוק, כי לא אוכל עצור במלים, כי נטמאתי. כי מעולם לא נגע בי שום אדם זולתי בעלי."

ותלך האשה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעוק, עד אשר באה אל בעלה.

ויאמר לה בעלה: "מה לך?"

ותגד לו כל הדברים האלה. ולא היה לו פתחון פה, כי הוא נתן לה רשות ללכת להיכל אצילין. ‏ויבוא בעלה אל המלך ויספר לו את אשר נעשה, אשר הרגה שפחתו את מתן.

ויאמר המלך אל אלכסנדר [מלך מוקדון אשר שהה אז בזאת המדינה]: "איזה דין אעשה?"

ויאמר אלכסנדר: "אם היה במלכותי, הייתי מפיל היכל אצילין עד היסוד, כי נטמא ואין נכון להתפלל בתוכו."

ויצו המלך ויהרסו את היכל אצילין עד היסוד ואת מתן הנהרג שרפו באש.

(א, ריט-רכא). א: יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 361-358 (לפי יוסיפוס, קדמוניות יח, ד); שלשלת הקבלה, 86. – ש"א, 184 (19). – ב: תולדות אלכסנדר (תהלה למשה, 154-153). – ב"י א, 91-86 (= סי' 50).