א

כאשר תמו כל בני האדם אשר מילאו אחרי יי למות מקרב בני האדם ויישאר אך מתושלח בימים ההם, ויאמר יי אל נח ואל מתושלח לאמור: "דברו וקראו אל כל בני האדם לאמור: כה אמר יי: שובו מדרכיכם הרעים ועזבו את מעשיכם וניחם יי על הרעה אשר דיבר לעשות לכם בארץ ולא תהיה. כי כה אמר יי: הנני נותן לכם מועד עשרים ומאת שנה; אם שוב תשובו אלי ועזבתם את דרכיכם הרעים ושבתי גם אני מן הרעה אשר דיברתי אליכם ולא תקום – אמר יי."

וידברו נח ומתושלח את כל דברי יי אל כל בני האדם יום יום השכם ודבר בכל הימים ההם. ולא שמעו כל בני האדם אליהם ולא הטו אזנם לדבריהם ויקשו את ערפם.

ב

ויהי אחרי כן ויאמר יי אל נח: "קץ כל בשר בא לפני מפני רוע מעלליהם והנני משחיתם את הארץ. ואתה קח לן עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני ועשית לך תיבה גדולה והעמדת אותה במקום ההוא. וזה אשר תעשה אותה: שלוש מאות אמה אורכה וחמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה. ועשית לך פתח בצדה ואל אמה תכלנה מלמעלה וכפרת אותה מבית ומבחו בכופר, ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר מתחת השמים כל אשר בארץ יגווע. ובאת אתה ובניך ואספתם מכל החי שניים שניים זכר ונקבה והבאתם אתכם אל התיבה לחיות מהם זרע על הארץ. וגם מכל מאכל אשר ייאכל לכל החי אסוף אליך אל התיבה והיה לך ולהם לאכלה. ובחרת לבניך שלוש נערות מבנות האדם והיו לבניך לנשים.

ויקם נח ויעש את התיבה במקום אשר ציווהו יי ויעש בה ככל אשר ציווה אותו. בשנת חמש מאות וחמש ותשעים שנה החל נח לעשות את התיבה ובשנת שש מאות שנה כילה את התיבה לכל דבריה ולכל משפטה. ויעש את התיבה חמש שנים כאשר ציווהו יי. אז לקח נח את שלושת בנות אליקים בן מתושלח לבניו לנשים כאשר ציווה יי את נח.

ויהי בעת ההיא וימת מתושלח בן חנוך בן תשע וששים שנה ותשע מאות שנה במותו.

ג

בעת ההיא אחרי מות מתושלח אמר יי אל נח: "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. הנני מאסף אליך את כל בהמת הארץ וחית השדה ועוף השמים ובאו כולם וסבבו את התיבה. ויצאת אתה וישבת לך תחת פתח התיבה וכל החיות והבהמות והעוף ייאספו כולם ועמדו נגדך. והיה כל אשר יבוא מהם ורבץ לפניך, אותו תיקח ונתת ביד בניך והביאום אל התיבה; וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב."

ויעש יי את הדבר הזה ממחרת. ויבואו בהמות וחיות ועופות הרבה מאד ויסובבו כולם את התיבה. ונח יצא וישב לו תחת הפתח. ויהי כל הרובצים לפניו מכל הבשר הביא אל בניו אל התיבה וכל העומדים נגדו עזב בארץ.

ותבוא לביאה אחת ושני גוריה עמה זכר ונקבה ויבואו וירבצו נגד נח שלשתם, ויקומו שני בני הלביאה ההיא עליה ויכו אותה ויבריחוה ממקומה ותלך לה משם. וישובו הם אל מקומם וירבצו לארץ לפני נח; והלביאה ברחה לה ותעמוד במקום האריות. וירא נח את המעשה הזה ויתמה מאד ויקם ויקח את שני גורי הלביאה ויביאם אל התיבה.

ונח הביא אל התיבה מכל החי אשר בארץ, לא נשאר דבר אשר לא הביא נח עמו אל התיבה. שניים שניים באו אל נח אל התיבה; ומן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור הביא שבעה שבעה כאשר ציווה אותו אלהים.

ד

והגשם עודנו לא היה בעת ההיא עד שבעת ימים.

ויי הרעיש ביום ההוא את כל הארץ ותחשך השמש וירגזו מוסדי תבל. ותגעש כל הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים ויגבר קול עצום בכל הארץ אשר לא נודע ליושביה כמוה. ויעש יי את הדבר הנורא הזה למען הבהיל את בני האדם לשוב אל יי לבלתי היות רעה בארץ. ובכל זאת לא שבו בני האדם מדרכם ויוסיפו על חרון אף יי בעת ההיא ולא שתו איש לבו לכל זאת. ויהי לשבעת הימים בשנת שש מאות שנה לחיי נח ומי המבול היו על הארץ. וייבקעו כל מעיינות תהום וייפתחו ארובות השמים ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ויבוא נח וביתו וכל החי אשר אתו אל התיבה מפני מי המבול ויסגור יי בעדם.

ויקוצו כל בני האדם הנשארים בארץ מפני הגשם כי המים גברו מאד על הארץ והבהמות והחיות עודם עומדים סביבות התיבה. ויתקבצו כל בני האדם יחד כשבע מאות אלף איש ואשה ויבואו כולם אל נח אל התיבה. ויקראו כולם אל נח לאמור: "פתח לנו ונבוא עמך אל התיבה ולמה נמות אנחנו?"

ויען נח אותם לאמור בקול גדול מן התיבה ויאמר אליהם: "הלא אתם מרדתם כולכם ביי ותאמרו לא הוא. ויבא יי עליכם את הרעה הזאת להכחיד ולהאביד אתכם מעל פני האדמה. הלא זה הדבר אשר דיברתי אליכם זה עשרים ומאת שנה היום הזה; ולא שמעתם בקול יי ועתה תחפצו לחיות בארץ!"

ויאמרו כולם אל נח: "הננו ושבנו כולנו עד יי; אך פתח לנו ונחיה ולא נמות."

ויען נח אותם לאמור: "הנה אך עתה בראותכם את צרת נפשכם תשובו אל יי ולמה לא שבתם זה עשרים ומאת שנה אשר שם אותם לכם יי למועד? ותבואו עתה ותדברו אלי את הדבר הזה מרעת נפשכם; גם יי לא ישמע אליכם ולא יאזין לכם ביום הזה ולא תצליחו בדבריכם היום."

ויגשו כל בני האדם לשבור התיבה לבוא בתוכה מפני הגשם כי לא יכלו לסבול את הגשם עליהם. וישלח יי עליהם את כל החיות וכל הבהמות אשר עומדים סביבות התיבה. ויגברו עליהם החיות ויכום ויבריחום מעל התיבה. וימיתו מהם החיות רבים ויבריחום מן המקום ההוא וילכו איש לדרכו ויפוצו על פני כל הארץ.

והגשם עודנו יורד על הארץ וירד ארבעים יום וארבעים לילה ויגברו המים מאד מאד על הארץ. וימותו כל בשר אשר על הארץ במים, מאדם ועד בהמה ועד חיה ועד רמש ועד עוף השמים.

ויישאר אך נח ואשר אתר בתיבה.

ה

ויגברו המים וירבו מאד על הארץ וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. ותלך התיבה על פני המים ותיהפך על פני המים הלוך והפוך הנה והנה. ויתהפך כל החי אשר בה כהפוך את הנזיד בסיר. ויהי צער גדול לכל היקום אשר בתיבה והתיבה חישבה להישבר. ויתבהל כל החי אשר בתיבה וינהמו האריות ויגעו השוורים ויצעקו הזאבים. וכל היקום אשר בתיבה מדבר וצועק בלשונו ויישמע קולם למרחוק. וגם נח ובניו צועקים ובוכים בצרתם וייראו יראה גדולה מאד ויגיעו עד שערי מוות.

ויתפלל נח אל יי ויצעק על הדבר הזה אל יי ויאמר: "אנא יי הושיעה לנו כי אין כוח בנו לסבול את הרעה הזאת אשר סבבתנו. כי אפפונו משברי מים ונחלי בליעל ביעתונו, קידמו אותנו מוקשי מוות. עננו יי עננו, פדנו, פנה אלינו וחננו, פדנו והצילנו!"

וישמע יי בקול נח ויזכרהו יי. ויעבר רוח על פני הארץ וישובו המים ותנח התיבה.

ספר הישר, 10-9. – א"י א, 186-184.