שאלו תלמידיו את רב יוסף: מהו עזאל? אמר להם:

כיוון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה, היה הקדוש ברוך הוא מתעצב. מיד עמדו שני המלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו: רבונו של עולם! הלא אמרנו לפניך, כשבראת עולמך: 'מה-אנוש כי תזכרנו'?! [תהלים ח, ה]"

אמר להם: "ועולם מה יהא עליו?"

אמרו לו: "רבונו של עולם! היינו מסתפקין בו."

אמר להם: "גלוי וידוע לפני, אם אתם שרויין בארץ, היה שולט בכם יצר הרע, והייתם קשים מבני אדם."

אמרו לו: "תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה, איך אנו מקדשין שמך."

אמר להם: "רדו ותדורו עמהם."

מיד קלקלו עם בנות האדם, שהיו יפות, ולא יכלו לכבוש את יצרם.

מיד ראה שמחזאי ריבה אחת, ושמה איסטהר. נתן עיניו בה, אמר: "הישמעי לי!"

אמרה לו: "איני שומעת לך, עד שתלמדני שם המפורש, שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו."

לימדה אותו שם, והזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה.

אמר הקדוש ברוך הוא: "הואיל ופירשה עצמה מן העבירה, לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו, כדי שתיזכר בהם לעולם! ונקבעה בכימה.

(א, יג). מדרש אבכיר; ילקוט שמעוני, בראשית, סימן מד (ראה: בית המדרש ד, 127. – גינצברג ה, 171-169 (10). – א"י א, 316-314.