א

והמלך הורדוס נתן את הכהונה לחננאל אחד מן הכהנים הבורים, כי לא היה מהחשמונאים. ותשלח אלכסנדרה [אם מרימי אשת הורדוס] אל קליאופטרה מלכת מצרים רעותה אשת אנטונינוס גיבור רומה

לדבר לאנטונינוס, לשלוח להורדוס מלאכים לצוות לו לקחת את הכהונה מאת חננאל ולתת אותה לאריסתובלוס בנה, נער בן חמש-עשרה שנה, יפה תואר ויפה מראה, חרוץ וקל ההבנה, מדלג כאחד הצבאים, אשר לא נמצא בימיו כמוהו ביפיו ובמראהו, והוא אחי מרימי המלכה אשת הורדוס המלך ובן

אלכסנדרה אמה.

ותעש המלכה קליאופטרה כדברי אלכסנדרה רעותה, ותתחנן אל בעלה אנטונינוס לשלוח מלאכים אל הורדוס לקחת את הכהונה מאת חננאל ולתת אותה לאריסתובלוס הנער להיות כהן גדול. וישלח אנטונינוס את גיליאס אחד משריו ירושלימה אל הורדוס לעשות רצון קליאופטרה אשתו ואלכסנדרה.

ויבוא גיליאס ירושלימה וידבר אל הורדוס כדברים האלה. וימאן הורדוס לתת את הכהונה אל אריסתובלוס, כי אמר: "אין זה משפט להוציא כהן גדול בעודנו חי ולהעמיד אחר במקומו."

ויהי בהיות גיליאס בירושלים, וירא את אריסתובלוס הנער בתארו וביפיו, וגם את מרימי אחותו והיא יפת תואר ויפת מראה מאד. ויתבהל גיליאס ליָפְיָם, כי לא ראה כמותם בכל הארץ ובכל הגויים.

ויאמר גיליאס אל אלכסנדרה: "למי ילדת אלה? לא התחבר לך איש כי אם מלאך האלהים, על כן ילדת

בנים כאלה! ועתה שמעי בקולי וקחי את תבניתם, רקמי רקמת צלם שניהם ושלחי בידי אל אנטונינוס. והיה בראותו את צלמי הבחור והנערה, יעשה כל חפצם."

ותעש אלכסנדרה כדברי גיליאס, ותשלח את צלמי בניה אל אנטונינוס. ובראותו הצלמים, ויבער יצר תועבתו. וישלח איגרת אל הורדוס לאמור: "מרקוס אנטונינוס גיבור רומי אל הורדוס מלך יהודה שלום! זכור החסד אשר עשיתי עמך ואני עזרתיך להמליכך על כל יהודה, ועתה אל תימנע לשלוח אלי את אריסתובלוס, ואם לא תשלחהו מהרה, דע כי מלחמות רומיים עליך!"

ויהי כקרוא הורדוס את האיגרת, וידע כי בעבור תועבותיו התאנה לנער, וימהר ויתן את הכהונה אל הנער. ויכתוב אל אנטונינוס לאמור: "לא יוכל הנער לצאת מן המדינה, כי הוא כהן גדול במקום חננאל. ואם יצא הנער מן המדינה, עתה יעוררו היהודים מלחמות ויישפך דם רב, כי טרם ימותו ולא יתנו את הנער."

ויהי כשמוע כן אנטונינוס, ויחדל לשאול את הנער.

והמלך הורדוס הוציא את חננאל מן הכהונה ויתנה לאריסתובלוס אחי אשתו, והוא נער בן שש עשרה שנה.

ב

ויהי מקץ שנה אחת בחג הסוכות, ויעל אריסתובלוס הכהן הגדול על המזבח להקטיר בלבוש שרי הכהנים לעשות עבודת כהן גדול. וירא העם את הבחור עומד על עמדו אפוד במדיו בתארו וביפיו ובדמותו כמלאך האלהים – וישמח העם ויבכו מרוב השמחה ויברכו את יי ואת הכהן.

ויחרד המלך ויאמר בלבו: "אם לא אסיר את זה הנער מלפני מהרה, תשוב אליו המלכות, כי לבב כל העם להמליכו."

ויהי אחרי החג, ויצא המלך מירושלים, הוא וכל ביתו, וילך ליריחו העיר הגדולה, מקום אשר שם בלסמון, הוא אשר יצא ממנו שמן הטוב – על כן נקראת העיר יריחו על דבר הריח.

ויהי בלכת המלך ויעש משתה לכל השרים הבאים עמו. וישב המלך במשתה ויאמר אל אריסתובלוס כהן גדול: "שב!"

וישב הנער אריסתובלוס אצל המלך, וכל שריו ועבדיו ישבו איש כפי כבודו. וישמח המלך הוא וכל עבדיו מאד.

ויהי אחר המשתה אחר הצהריים יצא המלך ואריסתובלוס הכהן ושרי המלך אל הגנות ואל מעיינות המלך לראות איך ישוטו במים עבדי המלך, כי שם בריכות מים גדולות עמוקות מאד אשר תימלאנה ממימי המעיינות.

ויעמוד המלך על הבריכה האחת וירא את עבדיו שוחים במים ומשחקים. ויתגרו הבחורים להטביע איש את רעהו. ויקראו הבחורים אל אריסתובלוס בעצת המלך ויאמרו לו: "רד נא אתנו לשוט ולשחק אתנו במים!"

ויאמר אריסתובלוס אל המלך: "ארדה נא ואשוט במים עם הבחורים!"

ויאמר לו המלך: "למה זה תרד?"

ויפצר בו.

ויאמר לו המלך: "עשה כחפצך!"

וירד הנער וישט במים עם הבחורים. וילך המלך ויבוא ביתה. ועבדי המלך שיחקו במים עם אריסתובלוס עד פנות היום. ויטבעו אותו במים עד אשר המיתוהו בעצת הורדוס המלך.

וישמע העם, כי מת אריסתובלוס, וישאו קולם ויבכו, וגם כל שרי המלך ועבדיו בכו.

(א, ריב-ריג). יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 279-274. לפי יוסיפוס, קדמוניות טו, ג; מלחמת היהודים א, כב, ב.