מרקוס אנטונינוס גיבור רומי שני לְאוֹקְטַבְיָנוֹס אבגוּסטוּס מלך מלכים, אשר שלחו אבגוסטוס להילחם במלכי מערב, וימלוך בארץ מצרים – הסיתה אותו קליאופטרה אשתו להרים יד באוקטבינוס אבגוסטוס, ויצא להילחם בו בים באניות ובציים וביבשה בחיל ובפרשים. ומפני שארץ מצרים קרובה לארץ ישראל, היה הורדוס נסמך על מרקוס אנטונינוס, והיה מרקוס אנטונינוס עוזר לו מאד. ולא היה מלך בעולם מתגרה בו מפני מרקוס אנטונינוס. וכאשר קשר מרקוס אנטונינוס על אדוניו, עזרו הורדוס בחיל ובפרשים ובאניות והלך להילחם באוקטבינוס אבגוסטוס.

וימיתהו (אבגוסטוס את אנטונינוס) ואת כל עמו לפי חרב. ויבוא בספינות אל ארץ מצרים ויבוא אל אי שנקרא רודוס.

וישמע הורדוס, כי מרקוס אנטונינוס נפל בחרב, וכי אוקטב‏ינוס אבגוסטוס בא למצרים, וירפו ידיו וייבהל מפני חמת אוקטבינוס אבגוסטוס. אחרי כן התחזק ועשה מנחה גדולה לעבור על פניו ויבוא גם הוא אחריה אל אוקטבינוס אבגוסטוס. ‏ויסע המלך הורדוס לאוקטבינוס אבגוסטוס אל רודוס, וימצאהו סר וזעף על אשר עזר למרקוס אנטונינוס.

ועל ראש הורדוס היה כתר מלכות. וכראותו את אוקטבינוס אבגוסטוס, הסירו מעל ראשו וישתחו לאפיו ארצה לפני רגלי אוקטבינוס ויאמר: "אודה על פשעי לאדוני המלך מלך המלכים, כי הייתי אוהב למרקוס אנטונינוס בעל-בריתי, שהיה קרוב אלי ועוזר לי. ואדוני מלך מלכים אחרי אשר המליכני ושמע את כל הקורות המוצאות אותי לעולם לא הושיעני, ומרקוס אנטונינוס לא עשה כן. ואני מודה, כי בצאתו להילחם באדוני מלך המלכים, עזרתי אותו בחיל ופרשים ואניות, ולא יצאתי עמו מפני המלחמות אשר סבבוני. ואם יצאתי עמו הייתי עוזרו בכל כוחי, ואם נפל הייתי תומך אותו, ואם ניגף הייתי מעמידו. ואני מודה על כל זה, שלא אהיה לפני מלך המלכים כמפיר ברית. ועתה הנה מרקוס אנטונינוס מת, אם אדוני מלך המלכים ישיבני על כני, אם הייתי נאמן בבריתי למרקוס אנטונינוס – לאדוני מלך המלכים על אחת כמה וכמה. ואם יהרגני, בצדק ובאמונה יעשה, כי בן מוות אני."

כשמוע אוקטבינוס אבגוסטוס את דברי הורדוס, אמר לו: "קום לך, מלך ישראל, שלום לך, אל תירא, כי כמוך יאות להיות משנה וְרֵעַ למלך. ואני ידעתי כי מרקוס אנטונינוס – אשתו הסיתה אותו ולא שמע לעצתך. כי אם היה שומע לעצתך, לא היה קושר."

ויאמר להשיב כתר המלכות על ראש הורדוס ויכרות לו ברית. ויצאו שניהם לבוא אל ארץ מצרים להינקם מקליאופטרה.

והיא, המרשעת, כאשר ראתה כי נכבשה העיר, לבשה בגדי תפארתה וישבה על כסא מלכותה וקראה והביאו לה אפעה, והכניסתו תחת דדיה וישוך אותה ותמת. ויבוא אוקטבינוס אבגוסטוס אל היכל המלכות ויראו אותה יושבת, וישמח להינקם ממנה. ויאמר להורידה מעל הכסא וימצאה מתה. וירע הדבר לאוקטבינוס אבגוסטוס מאד.

(א, ריד-רטו). דברי מלכות בית שני, 74-73. לפי יוסיפוס, מלחמת היהודים א, כ, א-ג; קדמוניות טו, ו, ו. – ש"א, 37-36 (2). – ב"י א, 94-92.