נוסח ראשון

ויסע חַרֶתַת מלך ערב ויחן על ירושלים עם כל עַם יהודה וכל עם ערב אתו [בימי מלחמת האחים אריסתובלוס והורקנוס בני אלכסנדר ינאי]. רק אנשי ירושלים והכהנים היו עם אריסתובלוס. ויהי מיום ליום צמחה המלחמה וגדלה מאד.

ויהי בעת ההיא, ויקיפו עם יהודה ועם ערב את ירושלים מפה ומפה. והיה מסתתר בעם יהודה איש ושמו חוני, איש צדיק ואהוב לאלהיו, אשר בוחַן ונמצא שלם. והוא היה עומד בפרץ ומתפלל בעבור עם יי. ובהיעצר השמים ולא היה מטר, היה האיש הזה חוני מתפלל ושואל מטר מעם יי, ויי ענהו ולא איחר שאלתו. כה עשה פעמים רבות בהיות בצורת בארץ יהודה.

ויהי ביום המלחמה, וימצאו את חוני חבוּא במחנה יהודה. ‏ויוליכוהו ראשי היהודים, ויעמוד בתוך העם.

ויאמרו לו הראשים והעם: "התפלל על הדבר הזה אשר אירע לנו, אולי יעשה יי למען שמו ויענך, כאשר ענה אותך על שאלת מטר, ויתן בידינו את אריסתובלוס ואת הכהנים אשר עמו."

ויען חוני ויאמר: "אתם עם יי והם כהניו, ואני אתפלל עליכם ולא אקלל ולא אַאור את כהני יי!"

ויפצרו בו ויאמרו לו: "אם לא תעשה כחפצנו, דע כי מות תמות!"

ויהי כהצר לו, וישא עיניו השמימה ויפרוש את כפיו ויתפלל ויאמר: "יי אלהי השמים, מלך על כל העם, אשר נפש כל חי בידך ויצר מחשבות לבב אנוש ישר ויצר מחשבות עמך וכהניך, הכן לבבם אליך ואל תגבר אלה על אלה לרעה, כי אם לטוב, כי אלה עמך ואלה כהניך!"

ויהי בהתפללו כדברים האלה, ויתנפלו עַם רשעי יהודה על חוני וימיתוהו, ולא איחר יי את נקמתו ויך את מחנה יהודה וימותו המון רב על דם חוני.

נוסח שני

ויאסוף חַרֶתַת את כל גוי ערב וילך ירושלים למלחמה עליה. וגם אל הורקנוס נאספו כל איש יהודה לבד מיושבי ירושלים, ויצורו על אריסתובלוס. ותבוא העיר במצור ובמלחמה.

ויגע מועד הפסח ולא יכלו לעבוד עבודת המועד במקדש מפני המלחמה. והיה בירושלים איש צדיק גמור ושמו חוני המעגל. ויצא בלאט ונפל אל מחנה הורקנוס ואנטיפטר יועצו ויבקש מהם בתחינה ובבכי, שיניחו לירושלים מן המלחמה כל ימי חג המצות, אולי ישלימו עבודת המועד במקדש.

ויאמר לו הורקנוס: "אתה איש צדיק, ופעמים רבות התפללת וענה יי אותך. חל נא את פני יי אלהיך ויסגיר בידינו את אריסתובלוס וינוח לישראל."

אמר להם חוני המעגל: "התחת אלהים אני להסיר מלחמות שנתעוררו ברוב עוונות וחטאים?"

ויפצרו בו עבדי הורקנוס וישליכו חרבות עליו ויאמרו לו: "אם לא תתפלל, תמות בחרב!"

והוא כאשר ראה נפשו בצרה, צעק אל יי ויאמר: "רבון העולמים שבחרת בעמך ישראל מכל העמים ושיכנת שמך בבית הזה, יהי רצון מלפניך, שתטע בין בני ישראל אהבה ואחוה ותסלק שנאת חינם מביניהם, ולא יגברו אלו על אלו, כי הכל עבדיך בני בריתך!"

ועבדי הורקנוס כששמעו דבר זה, קמו עליו ויכוהו בחרבות וימות. ולא איחר יי את נקמתו ויך את מחנה ערב ומחנה הורקנוס בדבר כבד מאד.

(א, רט-ריא). א: יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 211-210. ב: דברי מלכות בית שני, 67. – ראה יוסיפוס, קדמוניות יד, ב, א-ב. – ש"א, 164 (36-35), 184 (16); מ"י בן-גריון, ישו בן חנן, כז.