ויאמר אלכסנדר: "הביאו לי פסל צלמי."

ויישבע המלך עליו, אשר לא ישוב עד אשר יבוא אל מקום אשר אין שם דרך לנטות ימין ושמאל ולא ימצא שם דרך לעבור. ויסע המלך עם כל חילו ויעבור את הנהר ויבוא לפני שער אחד גדול כשלושים אמה גבהו. ויתמה המלך על גובה השער ההוא. וישא המלך את עיניו וירא אותיות חקוקות על השער ויקרא למנחם הסופר ויקרא את האותיות, והנה כתוב עליו: 'שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד' [תהלים כד, ז].

‏וילך המלך משם ויעבור בין ההרים עם כל חילו ששה חדשים שלמים אשר לא כלתה להם דרך ההרים, ובסוף ששה חדשים כלו ההרים ולא נמצאו עוד הרים זולתי מישור, ועל המישור שער יפה גבוה מאד, אשר לא שלטה עין לראות את גבהו. והנה כתובות על השער אותיות גדולות ויפות מאד מאד.

ויקרא מנחם את האותיות, והנה כתוב על השער: 'זה השער ליי צדיקים יבואו בו' [תהלים קיח, כ].

ויאמר המלך: "בבירור זה גן עדן."

ויקרא המלך ויאמר: "מי הוא אשר על השער הזה?"

והנה קול בא אליו: "זה שער גן העדן, וערל אשר לא ימול לא יבוא הנה!"

ויהי בלילה ההוא, וימל אלכסנדר את בשר ערלתו, ויבואו רופאיו וירפאוהו מיד בעשכים המעולים, ולא נודע הדבר אל מחנהו, כי המלך ציוה לרופאים שלא יגידו.

ויהי ממחרת, ויקרא המלך אל שומרי השער: "תנו לי מס, ואלך לדרכי."

ויתנו לו ארגז אחד, ובתוכו כעין חתיכת בשר עין. ויושט המלך את ידו להגביהו מן הארץ ולא היה יכול.

ויקרא המלך ויאמר: "מה זה שנתתם לי?"

ויענו ויאמרו: "זאת היא עין אחת."

ויאמר המלך: "מה אני צריך לה?"

ויאמרו לו: "זה לך האות שעינך לא תשבע עושר וגם לא תימלא נפשך להיות משוטט בארץ."

ויאמר אלכסנדר: "ומה אעשה, שאוכל להרימו מן הארץ?"

ויאמרו: "שים מן העפר על העין ותשלוט בה כרצונך. וזה לך האות, שעינך לא תשבע עושר, עד שובך אל האדמה אשר ממנה לוקחת."

ויעש המלך כן וישם עפר על העין וירם אותה מן הארץ. ‏ויתן אותה בבית גנזיו עם כל שכיות החמדה אשר לו, למען יהיה לו לאות ולזכרון, כי תבע את המס מגן העדן.

(א, קפו-קפז). ס' אלכסנדר מוקדון (תהלה למשה, 156-155). המקור בתלמוד: בבלי, תמיד, לב, ב. עיין שלשלת הקבלה, 73. – ש"א, 19, 31 (19). – ב"י ג, 156-154 (= סי' 38).