נוסח ראשון

וילך אלכסנדר אל ארץ הודו, וילך משם אל אוֹקוֹפַּרְדִיקוֹס לראות חכמת יושביה, כי היו חכמים מאד. והם ערומים בלא בגד והם יושבים בסוכות ובמחילות עפר.

וישלחו אליו חכמים עם ספרים לאמור: "אם תבוא להילחם עמנו, לא יועיל לך מאומה, כי אין לנו מאומה שתבוז, ואם תחפוץ לראות חכמתנו – בלא כוח ובלא חיל תבוא ובדברים רכים ובלשון רכה, כי לך נאה מלחמה ולנו נאה החכמה."

וילך אליהם אלכסנדר ויראם והנם ערומים והנשים והילדים על פני השדה כצאן.

וישאל אחד מהם ויאמר לו: "אין לכם קברות?"

ויען ויאמר: "משכני הוא קברי."

וישאל אחד מהם ויאמר לו: "מי הם הרבים, החיים או המתים?"

ויען לו: "המתים, כי העניים והמתים רבים הם מן העשירים ומן החיים."

וישאל אחד מהם ויאמר: "מי הוא חכם וערום בין האדם וחיות הארץ?"

ויאמר לו: "האדם."

וישאל אחד ויאמר לו: "מה היה תחילה, לילה או יום?"

ויאמר לו: "לילה, כי הילד במעי אמו בחושך הוא."

וישאל אחד מהם ויאמר: "מה היא הממלכה?"

ויאמר: "עושק וגזל."

וישאל אחד ויאמר: "מי הוא אשר לא יכזב?"

ויאמר לו: "אל האמת שיודע האמת."

וישאל אחד מהם ויאמר לו: "אי זה טוב, הימין או השמאל?"

ויאמר לו: "השמאל. האשה מיניקה את בנה תחילה מצד שמאל, והמלכים נושאים שבט המלכות

ביד שמאל."

ולאחר ששאלם רוב שאלות, אמר להם: "שאלו ממני מה אתן לכם?"

ויזעקו כולם ויאמרו: "תנה לנו חיי עולם!"

ואמר להם: "אין לי רשות לחיות חיי עולם."

ויאמרו לו: "ולמה אתה נלחם לשלול ולבוז ולהכניע את העולם, ולאחר מיתתך אין אתה יודע

למי תניח כבודך?"

ויאמר להם אלכסנדר: "זה מרשות השמים הוא להיות אנחנו כמשרתים לאחרים הבאים אחרינו, כי לכך נוצרנו. כי לא ינוע הים בלא רוח, ולא ינועו האילנות אם לא תשוב בהם הרוח, ולא יצלח אדם בלא רשות שמים. וחפצתי אני לשקוט, ולא יניחני אדון הכל אשר בידו נפש כל חי."

ומתוך אלה הדברים הלך אלכסנדר לדרכו.

נוסח שני

ויהי כאשר בא אלכסנדר עדיהם, אל ארץ העירומים הערומים, שאלם: מדוע הם ניזונים במזון הנאלח?

ויאמרו אליו: "אנחנו על המחיה הזאת נולדנו להיזון מצמח האדמה ועשב האדמה, אם מעט אם הרבה, ולא נטריח את עצמנו לעשות מלאכה לחרוש ולזרוע, כי דיינו באשר הנחילנו יי ומתנתו הטובה אשר נתן לנו, והיא שכלנו ודעתנו."

וישאל לאחד מהם: "היש לכם קברות?"

ויאמרו: "אנחנו נקברים בחיינו וגופנו הוא קברנו, וכאשר ניפרד ממנו – נחיה."

וישאל לאחד ויאמר: "מי הם במציאות יותר, החיים או המתים?"

ויאמרו: "אצלכם המתים, אמנם אצלני כולנו חיים."

וישאל לאחד ויאמר לו: "מי הוא יותר חכם, האדם או הבהמות והחיות?"

וישיבהו: "יש בהמות, שלא יגיעו כל בני אדם לקצות פרסותיהן, וכל הבהמות בכלל יותר ערומים מכל אדם, לבד משונאי מותרות העולם כמותנו, כי אנחנו באמת מין האדם."

וישאל אחר ויאמר לו: "מה המלכות האנושית?"

ויאמר לו: "אצלכם עושק וגזל ואצלנו – חכמה."

וישאל עוד: "מי לא יכזב?"

ויאמרו לו: "האל ויודעיו."

וישאלהו: "איזה צד יותר טוב בגוף האדם, הימין או השמאל?"

וישיבהו: "אצלכם הגשמיים הימין ואצלני השכליים – השמאל."

ואחרי ששאלם שאלות רבות ויאמר אליהם: "היש את נפשכם בכל אשר אתי ואשורנו [לשון תשורה] לכם?"

השיבוהו: "שאלתנו אחת היא, אותה נבקש, אם נמצאנה אצלך, לבלתי ישיגנו מוות. ואם תוכל לתת לנו אותה, נקבל ממך, ואם אין, לא נבקש מאתך דבר בלתי זה, כי אין צרכנו בו."

ויאמר להם: "לו יכולתי הדבר הזה, הייתי מחזיקו לעצמי."

ויאמרו לו: "אחרי אשר אינך יכול לנוס מן המוות, מדוע תתפאר בעולם הזה, ואתה מחר תעזבנו

לזולתך?"

והשיבם: "האל אשר נתן לכם לבב לסבול כל אשר אתם סובלים, הוא נתן לי לב חזק ואמיץ להתגבר ולהתפאר. ואינני יכול להעתיק הטבע אשר התיך האל בלבי."

(א, קפד-קפו). א: יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 100-98. ב: תולדות אלכסנדר (קובץ-על-יד ב, 35-34): ס' אלכסנדר מוקדון (תהלה למשה, 153). המקור בתלמוד: בבלי, תמיד, לב, ב. – ב"י ג, 159-157 (= סי' 39).