אריסטו היוני, אשר כל חכמי המחקר נגררים אחריו ושואבים מספריו, היה רבו של אלכסנדר מוקדון שמלך על כל העולם. וכאשר כבש אלכסנדר את ירושלים, השליט לאריסטו רבו על אוצר שלמה עליו השלום. ואז חקר ודרש בספרי שלמה ולקחם והעתיקם על שמו והוסיף הוא טעות משלו. ואז גנז הספרים של שלמה, כדי להטעות העולם, שאריסטו עצמו חיברם משיקול דעתו.

‏...כתב אחד ששלח אריסטו למלך אלכסנדר תלמידו. וזה נוסח הכתב: ברוך האלהים פוקח עוורים, מורה חטאים בדרך, ישתבח שבח הראוי לו אשר גמלני ברחמיו וברוב חסדיו והוציאני מן הסכלות הגמורה אשר הייתי בה כל ימי חיי בהתעסקי בחכמת הפילוסופיה, והייתי דן כל הדברים על דעת השכל, וחיברתי בזה ספרים כחול הים, יתנודדו כל רואי בם! עד אשר בסוף ימי נתוַכחתי עם חכם מחכמי ישראל והראני את ידו החזקה בתורה מורשה להם מסיני, ומשך לבי בדברי תורה, בהראותו לי אותות ומופתים בשמות הקודש אמיתיים ונגלים לחוש. ואני בער בלתי יודע, כי רוב הדברים הם למעלה מהשכל. וכאשר ראיתי זה, נתתי לבי להתבונן בכל כוחי בדת היהודים, והנה כולה מיוסדת על אבנים שלמות – לא כחכמת הפילוסופיה החשובה! [נוסח איר: החשכה]

לכן, תלמידי הנעים אלכסנדר המלך הגדול, אל יתעוך ספרי גם לך גם לחבריך הפילוסופים. כי אילו יכולתי עתה לקבץ כל ספרי אשר נתפשטו באפסי הארץ, הייתי שורפם באש, בל יישאר אחד לעיני השרים והסגנים, כדי שלא ישתבשו בהם הדעות. כי ידעתי שאקבל עונש גדול מאת האל, כי חטאתי והחטאתי את הרבים. לכן, בני אלכסנדר, אני מודיע לך ולכל באי העולם, שרוב הדברים הידועים על פי השכל, הם בדאים. כי גבוה מעל גבוה שומר. ואחרי שמזלי גרם וספרי נתפשטו בארצות המערב, הנני מודיעם בידיעה נאמנה, שאין ראוי להסתכל בהם ולא להגות בהם. כי ההגיון עוון והפילוסופיה כדאית. ועתה הנני נקי מהשם, כי חטאתי בלא ידיעה. ואוי להם למסתכלים בהם, כי ילכו בדרך נכוחה לאבדון.

ודע, כי כמו שהראני אותו החכם על חכמתנו זאת גם כן ניבא שלמה בן דוד במשליו באמרו: 'לשמרך מאשה זרה!' [משלי ז, ה] וכתיב: 'אל ישט אל דרכיה לבך!' [שם, שם, כה] וכתיב: 'כל באיה לא ישובון' [שם ב, יט]‏. אוי לעיניים שכך רואות ואוי לאזניים שכך שומעות! אוי לי, אללי לי! כי בכך בלותי גופי וביליתי ימי בדברים מזיקים ולא מועילים, מורידים ולא מעלים!

וּלמה שאמרת לי, שיצא לי שם בכל האומות, שחיברתי ספרים רבים והיו לי לשם כל ימי עולם – דע, כי הייתי בוחר שיהיה לי שם בספר תורה ממה שיהיה לי שם בספרי מינות, והייתי בוחר מחנק לנפשי משיתפשטו ספרי. כי תופשי תורה ילכו לאור באור החיים, ותופשי פילוסופיה ילכו לבאר שחת. וגם אני

עתיד להיענש נגד כולם.

לא כתבתי לך קודם זה הזמן, כדי שאם תכעס עלי והיית עושה לי רע. ידעתי, כי קודם שיגיע אליך מכתבי זה, אהיה מת מושכב בארון עץ. ושלום מאת מלמדך אריסטו, ההולך לבית עולמו, לאלכסנדר המלך הגדול!

(א, קפב-קפג). אלדבי, שבילי אמונה, ח, 82; שלשלת הקבלה, 84-83 (ראה גם סדר הדורות א, 68). – ש"א, 96 (145-144). – ב"י ג, 211-210, 209-207 (= סי' 43).