ויחל אלכסנדר ויבן עיר, לקרוא אותה על שמו, בעבור הזכיר שמו אחרי מותי. ויהי כאשר התחילו הבונים לבנות, ויפתחו אָשיות החומה סביב, והנה עופות השמים באו ויחנו סביבות האָשיוֹת, והנה העופות באים אחריהם ויבלעו העופית הראשונים ויאכלום.

ויחר לאלכסנדר על הדבר הזה ויחדל לבנות העיר, כי אמר: "אות היא על העיר, חרבה ושוממה תהיה וימיה לא יימשכו, ומדוע אטרח עליה לבנותה?"

וייאספו אליו חכמי מצרים הכמרים ויודעי העתים והידעונים ויאמרו לו: "אל יחר בעיניך הדבר ואל תחדל לבנות העיר, כי אות הוא המעשה הזה, כי העיר הזאת אשר אתה בונה תהיה עזרה ומנוסה לכל הארצות, ומשם יחפרו את כל המדינות ויבואו אליה מארץ מרחקים ויסחרו בה."

וכשמעו את הדבר הזה, ציוה לבנות, ויבנוה.

ויצו את חכמי מצרים ללכת לארצם ולבקש שם את קבר ירמיה הנביא ולהוציא עצמותיו ולקברן שם בארבע פינות המדינה להיות שמור למדינה, למען לא יבואו לתוכה לא נחש ואפעה וצפרדע ולא חיה רעה. ויעשו כן. והיא העיר הנקראת אלכסנדריה. ועד היום הזה לא נראו בתוכה חיה רעה ושקץ רע.

ויתקיימו דברי אלכסנדר במעשה זה.

(א, קפא). תולדות אלכסנדר (קובץ-על-יד ב, 9). עיין: מאור עיניים יב, 157-156; צמח דויד ב, 9; שי"ר, ערך מלין, 103-98. – ש"א, 82 (21). – ב"י ג, 150-149 (= ס' 36).