וישלח המלך אלכסנדר ויקבוץ את כל חילו ויעש לו רכב ברזל הרבה מאד. ויצא בראש החיל ויקח דגלו בידו, ויצאו כולם אחריו. ויבואו ביער אחד גדול מאד וילכד בו עשרים ותשעה ימים. ויהי לעת הערב, ויבואו לפני הר גדול וגבוה מאד, ועליו בניין גדול ומפואר.

ויאמר המלך: "מי ילך עמי לעלות על ההר?"

ויצאו מאתיים איש מתוך חילו ויאמרו לו: "עלה נעלה עמך."

ויעלו על ראש ההר וימצאו שם שער גדול ורחב מאד. ולפני השער היה יושב זקן אחד. וכראות הזקן את המלך, רץ לקראתו לחבק לו ולנשק לו. וירוצו הגיבורים לפני הזקן ויתפשו אותו ולא הניחוהו לגשת אל המלך.

ויען הזקן ויאמר להם: "למה זה אינכם מניחים אותי לחבק ולנשק את אדוני המלך אלכסנדר?"

ויאמרו הגיבורים: "מי הגיד לך, אשר שמו אלכסנדר?"

ויען הזקן ויאמר להם: "כי שמו וצורתו חקוקים בהיכלי, ואני ישבתי על ההר הזה הרבה ימים ושנים לשמור לו את המבצר."

ויענו הגיבורים ויאמרו אל הזקן: "מח כוחך? מה גבורתך אשר אתה יושב לבדך?"

הנה הלא אנו מתי-מספר תפשנוך ולא הנחנוך לגשת אל המלך!"

ויחר אף הזקן בגיבורים ויאמר להם: "וכי עלה על רוחכם, שאתם ניצחתם אותי?! כי לולי מורא מלכות עלי, לא הייתי חושש עליכם כלום, כי נצטוויתי על ככה, לבלתי עשות דבר כנגד המלך."

ויאמרו הגיבורים אל הזקן: "אם נא מצאנו חן בעיניך, הראנו נא את כוחך!"

ויאמר הזקן: "אם המלך יתן לי רשות, אודיעכם את כוחי ואת גבורתי."

ויאמר המלך: "הרשות ניתנה לך."

ויהי כשמוע הזקן כן, ויצעק צעקה גדולה, אשר לא היה כוח בגיבורים לעמוד, ויפלו כולם על פניהם, ואף המלך נפל על פניו.

ויאמר המלך אל הזקן: "רב לך, אל תוסף, כי אין בי ובגיבירים כוח לעמוד מפני כוח קולך."

ויען הזקן אל המלך ויאמר לו: "אם אתה חפץ אודיעך את גבורתי בדבר אחר."

ויאמר: "לא."

ויען הזקן אל המלך: "בוא עמי אתה ואנשיך העומדים לפניך, ואראך את יפי המבצר ואת כל בניינו מקטון ועד גדול, כי מופלא הוא ונחמד למראה."

ויאמר המלך אל הזקן: "אם ייטב בעיניך, ירד נא אחד מגיבורי ויקרא לאחד מסופרי ויכתוב את כל אשר יראה בהר הזה."

ויאמר הזקן: "עשה כן."

וירד אחד מן הגיבורים מן ההר ויבא את מנחם היהודי, ראש סופרי המלך.

וילך המלך עם הזקן בתוך המבצר, וילכו אחריו גיבוריו ומנחם ראש הסופרים. ויבוא המלך וגיבוריו בחדר אחד של זכוכית אדומה גבוה ורחב מאד, ובו תשעים וחמישה חלונות, ובתוך כל חלון וחלון היו כל מיני עופות טמאים וטהורים ומצפצפים בקולם עד אשר נשמע למרחוק. ובחלון העליון היה יושב כושי אחד זקן והוא מניף עליהם בסודר וידמו ולא ענו עוד.

ויצא המלך וגיבוריו מן החצר ההיא ויבואו בחדר אחר בנוי מזכוכית ירוקה, ובו שוכבות כל מיני חיות טהורות וטמאות, ובתוכן היתה חיה משונה, וזאת דמות החיה: מכף רגלה וער קדקדה לא היה בה שער, אך חלקה היתה, ורגליה דומות לרגלי אריה ופניה כפני עוף ועיניה גדולות ורחבות כאמתיים וגובה החיה כחמש אמות ושיניה ארוכות כאמה וחצי.

ויתמה המלך מאד.

ויאמר לו הזקן: "אל תתמה, כי עוד אראך פלא גדול מזה."

וילך הזקן ויקח עשב אחד ויתן בפי החיה, ותצא ממעיה חיה משונה, והיא מלאה שער לבן, וקולה כקול בני-אדם ושיניה ירוקות.

ויאמר הזקן: "שער של חיה זאת טוב מאד לנצחון, כי כל הנושאו עליו במלחמה ינצח, ואויביו יפלו

לפניו חללים חללים."

וילעג המלך על דברי הזקן ויהי כמצחק בעיניו.

ויחר אף הזקן ויאמר אל המלך: "איך נשאך לבך להיות לועג על דברי? ועתה ידוע תרע, כי מרה תהיה לך באחרונה."

וירא המלך את רוגז אפו וידבר אליו דברים רכים לשכך חמת הזקן, ויאמר לו: "אם נראה בעיניך שדיברתי נגדך דבר אשר לא יישר בעיניך, מחול על כבודך בחלוק כבוד למלכות."

ויען הזקן ויאמר אל המלך: "גם לדבר הזה שמעתיך, רק אל תוסף לעשות כדברים האלה."

ויאמר המלך אל הזקן: "אם נא מצאתי חן בעיניך, הראני נא עוד את יפי המבצר הזה."

ויאמר לו הזקן: "בוא עמי ואראך פלא גדול ומופלא."

וילך המלך עם הזקן ויבואו בחדר יפה מאד בנוי מאבני שיש אדומות, ובו כל מיני בשמים. וייכנס הריח בחטמו של המלך וייפלא מאד מאד ויהי לו כוח וגבורה מבראשונה.

וישא המלך את עיניו וירא אבן שיש יפה, ובה היה מונח כלי זכוכית אדומה, ויאמר המלך: "מה זאת?"

ויאמר לו הזקן: "זה שמן בלסמון, אשר הובא מיריחו עיר התמרים.

ויוסף המלך וישא את עיניו וירא אבן שיש ירוקה כעין קברות המלכים.

וישאל את הזקן: "מה זה?"

ויאמר לו: "באבן ‏זאת נמשח אלטינוס [שם המלך ביוונית: אלתימנס] המלך, והוא נמשח בשמן אפרסמון ועדיין גופו קיים."

ויאמר לו המלך: "הנה ידעת, כמה שנים יש שנקבר בו?"

ויאמר הזקן: "המתן מעט, ואקרא את המכתב אשר חקוק על האבן."

ויקרא הזקן את המכתב וימצא מאתיים ושמונים וחמש שנים.

ויאמר המלך אל הזקן: "אם נא מצאתי חן בעיניך הראני נא את גוף אלטינוס ואדעה, כי האמת דיברת, שגופו קיים עדיין."

ויען הזקן ויאמר: "את שאלתך אמלא, אך היזהר ושמור את נפשך שלא תגע בגופו, אם באת בלילה הזה אל אשה."

ויאמר המלך: "לא באתי הלילה הזה אל אשה." – ויכזב לו.

ויאמר הזקן: "אמור לאנשיך, שלא יגעו גם המה בגוף המלך, אם לא טהרו ממשכבי אשה."

ויאמר להם המלך: "הנוגע בבשר המת מות יומת!"

ויקרב הזקן ויגל את האבן העליונה מעל השיש ויסר המכסה מעל המת. ויראו המלך וגיבוריו את המת ויתמהו האנשים איש אל רעהו.

ויאמר המלך אל הזקן: "האגע בבשר המת?"

ויאמר הזקן: "לא."

ועוד הדבר בפי המלך, ויקרב פתאום ויגע במת.

ויפול המלך לאחוריו ויזע זיע גדול ונשתנה במראיתו. וייראו הגיבורים ויזעקו זעקה גדולה ומרה ויפלו כולם לפני הזקן וישתחוו לו אפיים ארצה. ויאמרו לו: "בי אדוני, מה נעשה לאדונינו המלך?"

ויאמר הזקן: "הלא אמרתי לכם, אל תגעו בבשר המת, כי מות תמותון."

ויוסיפו הגיבורים ויבכו בכי גדול ויבקשו שנית את פני הזקן.

ויאמר להם: "לולי נשאתי את פניכם, לא נטפלתי במלככם. ועתה התייצבו וראו מה אעשה לו."

ויענו כולם פה אחר ויאמרו: "הננו ועשינו כאשר אדונינו מצווה."

ויאמר הזקן: "אל תיראו כי יש תקנה לאחרית המלך."

ויקח הזקן קרן שחורה ויבא גחלים לוחשות ויתן בקרן וישם על פדחת המלך אלכסנדר. ויעמוד המלך על עמדו כבראשונה, וייאלם ולא היה יכול להוציא דבר מפיו.

ויראו גיבוריו ויבכו ותיהפך שמחתם לקינה.

ויאמר להם הזקן: "אל תיראו."

ויקח הזקן עשב וישם באוזן השמאלית של המלך, ויפתח את פיו וידבר אל גיבוריו. וישמחו כולם שמחה גדולה.

ויאמר הזקן אל המלך: "איך לא יראת ליגע בגוף המת, ולמה לא שמעת אלי ותמר את פי? נכשלת בזה, הלא ציויתיך לאמור: 'הישמר בנפשך מליגע בו!' "

ויאמר המלך: "מה אומר לך? 'פי כסיל מחיתה לו' [משלי יח, ז]."

ויאמר המלך אל הזקן: "בי אדוני, תמדוד לי מידת המת."

ויאמר הזקן לעשות כן, וימדוד את המת וימצא את מידתו תשעים אמה. ויתמה המלך וכל גיבוריו.

ויאמר המלך אל הזקן: "שים נא המכסה על המת. ויעש הזקן כן. - - -

(א, קעח-קפא). ס' אלכסנדר מוקדון (תהלה למשה, 146-144). השווה: תולדות אלכסנדר (קובץ-על-יד ב, 43-42). – ב"י ג, 147-142 (= סי' 34).