נוסח ראשון

איש היה בארץ מצרים, ושמו בלדד בן אמון. והיה האיש ההוא חוזה בכוכבים ורואה במזלות ומעונן ומנחש ומכשף, אשר לא קם כמוהו בכל ארץ מצרים, וכל אשר חפץ עשה בכשפיו. ויתן עיניו בְּגַלִיפַטְרִיאָה המלכה אשת פיליפוס מלך מצרים ויתאו לשכב עמה, כי היתה יפת תואר ויפת מראה. וימת לבו בקרבו

מרוב אהבה עזה וכמעט אשר לא נותרה בו נשמה. ויתחזק בלדד ויישען על מזלו וינחש בכשפיו לדעת, אם מחשבתו מועלת לו לשכב עם המלכה. ויפל גורל בכשפיו ויעל גורלו על המלכה. וישמח בלדד שמחה גדולה וילך בשדה אנה ואנה ויחפש למצוא עשב אחד ששמו צרפיליא, וישבע את העשב בכשפים ויקברהו תשעה ימים רצופים.

‏ויהי ביום השלישי, ויבוא מכתב אל המלך פיליפוס, אם לא יציל את הארץ תוגרמה. וכשמוע המלך פיליפוס מחיל הישמעאלים הפושטים בארץ אזיפפד כל ארץ תוגרמה, ויחרד חרדה גדולה וייועץ ויעבר קול בכל ארץ מלכותו להיות מוכנים כל שולף חרב לבוא לעזרת המלך. וייקבצו כל עם מלכותו כאיש אחד, וילך המלך עם כל חילו להילחם עם הישמעאלים. וכראות בלדן, כי יצא פיליפוס מן הארץ, וילך ביום התשיעי, אחרי קברו את עשב צרפיליא.

ויקח את העשב ויעש כישופיו ככל תאות לבו, וילך אל המלכה גליפטריאה ויאמר לה: "שמעי, אדונתי, כי שלוח אני אליך מאת דיגוניא אל-מלך שלנו."

ותשמח המלכה ותקם מעל כסא המלוכה ותשתחו לבלדד ותאמר לו: "דבר דבריך ואל תכחד ממני."

ויען בלדד ויאמר אל המלכה: "דיגוניא אל-מלך שלנו שלחני אליך לאמור, כי ראה את צניעותך ויושר-לבבך, על כן מלאו לבו לבוא אליך ולשכב עמך ותלדי ממנו בן, שיהיה גם הוא אל-מלך."

ותאמר לו המלכה: "תנה לי אות אמת ואדעה, כי דבריך כנים ואמיתים."

ויען בלדד ויאמר אל המלכה: "זה לך האות: בשעה שיבוא אל-מלך אליך, תהיינה במצחו שלוש קרנים, האחת של כסף והשתיים של זהב. ובסוף שעה תשקע האחת והשתיים תגדלנה למעלה למעלה."

ויהי כאשר שמעה המלכה כך, ותשמח ותיקוד ותשתחו ארצה.

ויהי בלילה ההוא, ויעש בלדד את כישופו, ויבוא בחצר המלכה וגנה. תרדימה גדולה נפלה על כל אנשי ביתה, כי בלדד עשה להם בכשפים. ויצא ויבוא חדר בחדר ויבוא עד מיטת המלכה, ויעש האותות לעיניה, ככל אשר דיבר אליה. ותרא המלכה את כל האותות ותישמע לו. ויבוא אליה, ותהר לו.

ותאמר לו המלכה: "מה יהיה שם הנער היולד?"

ויאמר לה: "אלכסנדרוס יהיה שמו, כי סנדרוס בלשון מצרי אדון כל."

ותשמח המלכה מאד. ויהי בבוקר, ותשלח ותקרא לכל חכמיה ושריה ותעש להם משתה גדול. המה אוכלים ושותים ומיטיבים את לבם, ויבוא פיליפוס מן המלחמה שמח וטוב לב כי ניצח את הישמעאלים, ותרץ המלכה לקראתו ותחבק לו ותשק לו ותגד לו את כל הקורות אותה. וישמע המלך וירגז ויספוק כף אל כף. וידע, כי בלדד המכשף בא אליה. וישלח המלך לקרוא לבלדד. ויירא בלדד ויברח מארץ מצרים וישב במערה אחת כל ימי חייו, כי המלך פיליפוס שלח אחריו בכל גבול מלכותו להרוג אותו, ויתחבא שמה ולא נמצא.

ויאמר המלך אל המלכה: "אין עליך משפט מוות, אך סתמי וחתמי הדברים, ואיש אל ידע, פן נהיה לבוז."

ויהי בעת לדת המלכה, ותלד בן ותאמר אל המילדת: " חנקי את בני זה, ואתן לך אלף שקל זהב."

ותען המילדת: "חלילה לי מעשות זאת לשלוח יד בבן המלך. ואף כי אני רואה בו סימני מלכות שימלוך על כל העולם, אך בבחרותו ימות על ארץ אחרת."

וכשמוע המלכה ותחדל לדבר אליה. וכזאת וכזאת נמלט הנער.

וזאת היתה דמות הנער: "עינו האחת דומה לעין חתול ועינו השנית דומה לעין האריה ומבטה לארץ, ומשונה למראה. ותקרא לו אמו אלכס נדרוס. ויגדל הנער ויהי מצליח בכל דרכיו. ותרעש הארץ לפניו, ויפול פחדו ואימתו על כל רואיו ושומעיו.

נוסח שני

ויהי מלך ממלכי מצרים, ושמו נֶקְטָנִיבּוֹס, והיה האיש ההוא חכם ומשכיל וראש על כל חרטומי מצרים בחכמת המזלות ואביר המכשפים ויודעי העתידות ומזיל כוחות הכוכבים וראש למכירים בחכמת הרוחות ונושא חן בעיני בני עמו ומתרצה להם מקטנם ועד גדולם.

ויוגד לו, כי מלך פרס, הוא ארתחשסתא המלך נועץ להילחם ולהבקיע את מדינת מצרים ולהכניע את

מלכותה אליו. ויקם נקטניבוס מכסא מלכותו וישב אל המקום אשר היה קוסם בו, ויעש תמונות רכב ופרשים מדונג וישימן במים המועדים אצלו ויאחוז בידו כפות תמרים ויתחכם בהן, לדעת, הינצח את הקמים עליו או אם ינצחוהו. עד אשר נראו לו התמונות, צלמי חילותיו אשר עשה נפלו ונכנעו לפני תמונות סרני פרס העולים עליו. ויתייאש מהתאזר לצאת לקראתם, וישב לחשוב, איך ימלט את נפשו. ויגלח את ראשו ואת זקנו ויתחפש וילבש בגדים אחרים. ויברח נקטניבוס המלך ממצרים מתנכר מעירו לילה, וישא עמו את אשר היה יכול לשאת מזהב ומאבן יקרה, ויקח בידו את כל הצורות והתמונות אשר היו עשויות בחכמת הכוכבים והקסמים, ויסע משם אל מדינת מקדוניה עיר המלוכה ליונים. ונקטניבוס יושב במדינת מקדוניה מנוכר, ולא נודע מי הוא ואי מזה עם הוא. אמנם מכובד היה ביניהם מאד.

וירבו הימים ויצא פיליפוס מלך מקדוניה באחת ממלחמותיו. ‏וילך נקטניבוס לבית הארמון, לבקש את נביראש המלכה אשתו.

וכאשר נשא עיניו אליה, חשק בה ויאהבה מאד וישתחו לה וישק על ידה ויאמר: "יעזרך האל, מלכת מקדוניה!"

ותשיבהו: "יברכך אלהים, חכם הרזים, שב לימיני!"

וישב הוא למולה, ותשם היא אליו פניה ותאמר לו: "הן העידות בחכמתך, כי מבני מצרים אתה."

הֱשִׁיבָהּ ויאמר: "כן דיברת, אדונתי המלכה, ומאד כיבדתיני והגדליתיני ביחסך אותי למצרים, יען כי הם אנשי המליצה, פותרי החלומות וחופשי תעלומות, ואני אם איני מהם, אני מתייחס אליהם במקצת היחס, לא נופל אני מהם בחכמת הרזים והעתידות"

והוא בדברו אליה כדברים האלה, לא היה מסיר עפעפיו ממנה מרוב יפי מראה ותארה.

ותאמר לו: "מה לך תיטיב להביט אלי כל ככה?"

הֱשִׁיבָהּ: "עקב אשר ציפייתי אליך הזכירה אותי את אשר התנו עמי אלוהות להילוות אל מלכה גדולה ולעבוד לה. ואני מייחל, אולי תהי את המלכה ההיא."

ואחרי כן הוציא מחיקו ונתן לה אבן שוהם במשכיות מיני מרגליות, ובה שלוש מחוגות: על האחת חקוקים המזלות שנים עשר, ועל השנית שבעת המשרתים, ועל השלישית אותות נסיוני המזלות במולדות הממלכות. ובפאות הלוח ארבע אבנים יקרות, ובהן חקוקים סודות מחכמה הטבעית.

וכאשר ראתה נביראש המלכה את הלוח הזה, תמהה עליו ותאמר לו: "נקטניבוס, הן הנחילך האל חכמה

רבה ועצומה, ואם תגיד לי היום והשעה והרגע, אשר נולד בו פיליפוס המלך, אזי יהיה מבטחי בחבָריך וקסמיך מבטח שלם."

ויגד לה את שאלתה על נכון.

ויאמר נקטניבוס אל המלכה: "אם תשאליני להגיד לך מבלעדי זה כל דבר, אגיד."

ותאמר לו: "אנשי המדינה מספרים איש אל ‏רעהו, כי פיליפוס המלך בלבו לגרשני בשובו ממלחמה זאת."

וישיבה נקטניבוס ויאמר: "כזב ושקר יזמו האנשים האלה, אולם דבר יקרה אליך עמו אחרי שנים ותיפטרי ממנו, ואחר כך ישוב אליך נכנע."

ותפגע בו להודיעה עניין זה עד לאחריתו ולעזור אותה בחכמתו מפני פיליפוס אישהּ.

ויאמר אליה: "דעי, כי אחד מן האלוהות הגדולים חשק בך וידרוש ממך, שתילווי אליו, והוא יעזרך ככל אשר תבקשי."

ותאמר: " מי הוא האלהים הזה ומה תארו?"

ויאמר אליה: "האלהים הזה שמו אמון החזק. נקרא בשם זה, מפני שהוא יכול לתת חוזק ואומץ לכל מי אשר יישען עליו ויעבדהו."

ותאמר: "הודיעני צורתו ותמונתו, לבעבור אכירהו בבואו אלי."

ויאמר: "האלוה הזה הוא איש בינוני, לא זקן ולא נער, ובמצחו קרניים כקרני השור וזקן שלו כזקן הכלב. והוא יבוא אליך וידרוש מאתך שתילווי אליו."

ותאמר: "אם אמת הדבר הזה, לא אחזיקך מתנבא אלא בחזקת אלהים קדוש."

ויהי אחרי כן יצא נקטניבוס מלפניה וילך היערה ויתייחד שם ויאסוף שרשים ועשבים ויתחכם בהם כפי קסמיו, למען תראה המלכה נביראש במראות הלילה את כל אשר התנה עמה לראות.

ויהי ביום השני ותשלח המלכה אחריו מלאך, ויבוא אליה, ויאמר אליה: "אשר ראית, אמרי לי, כי בקרוב אודיעך אשר תעשי."

[ותספר לו המלכה חזיונה].

ויאמר נקטניבוס: "הנה שמעתי חזיונך, ואם תתני לי בקצה בירתך מקום אשר אלין בו הלילה, תראי בעיניך פתרון חלומך, כי האלוה אמון אשר ראית ישוב אליך בתמונת נחש ואחרי כן ייהפך לתמונת בן-אדם כתארי, ואם אני אהיה פה, אודיעך מה תעשי עמו."

השיבה המלכה לאמור: "הנה הבירה לפניך, בחר לך מקום לשבת, וכאשר ייאמנו דבריך, תהיה לאב לבן אשר ייולד."

וחצווה לפנות לו מקום בבירתה לשכב שם.

ויהי בלילה ההוא, ונקטניבוס נהפך לנחש כמשפט הקוסמים המתהפכים לכל תמונה אשר יחפצו בה. וילך בצורתו ההיא אל ערש המלכה נביראש ויבוא אליה, ובכלותו אמר אליה: "מן הזרע הזה יצא לך בן, אשר יהיה לו כוח וגבורה מכל אשר היו לפניו."

ויצא נקטניבוס משם וילך לדרכו. וברבות הימים ונביראש המלכה הרגישה הילד מתרוצץ בבטנה, ותשלח ותקרא לנקטניבוס, ותגד לו הרגשת הילד, ותשאלהו להודיעה בחכמתו, מה יהיה משפטה על זה עם פיליפוס אישהּ.

בשמעו את הדבר הזה, ויאמר אליה: "אל תיראי, כי אמון האלוה הוא יעזרך ויתקן אודותיך עם פיליפוס בעלך."

ויצא משם נקטניבוס היערה וילקט עשבים ושרשי הצמחים, אשר מנהגו להזיל בהם כוח הכוכבים, והיה מראה לכל אחד בחלום את רצונו להראות. ויראה לפיליפוס בלילה ההוא בחלומו, והנה האלוה אמון שוכב עם אשתו נביראש, ובכלותו היה קושר רחמה וטובע עליה בחותם טבעת צורת נחש, על ראשו מאכלת והשמש מטה אורו עליו. וייקץ פיליפוס ותיפעם רוחו וישלח ויקרא לכל חרטומיו ואשפיו ויספר להם את חלומו. ויגידו לו חכמיו, כי המלכה תלד במהרה מרוח אחד האלהים בן, אשר יהיה ככפיר וכנחש, ותפשוט

מלכותו בכל מקום אשר יזרח השמש, וזאת צורת הנחש ופתרונו אשר היה חקוק בחותם הטבעת.

אחרי המראה הזאת לכד פיליפוס את העיר, אשר היה צר עליה. וייראה לו בתוך מלחמתו, כאילו נחש נלחם בעדו בין ידיו ומשליח אימה לכל בני המדינה הנלחמים עמו וממיתם. וכאשר לכד פיליפוס את המדינה, הסב את פניו לשוב אל ארצו למקדוניה. ובבואו אל בירתו, יצאה נביראש אשתר לקראתו,

ותשא חן בעיניו ויחבקה וינשקה, ויאמר לה: "זכה את וברה בהילוותך לאלוה ההוא, ואין לאדם להאשימך על ככה ולא יוכל כל בשר להשפילך. הנה הראוני האלוהות בחלום כל אשר קרה לך, ולכן לא ייתכן לי ולא לכל בשר להחטיאך על המעשה הזה.

בימים ההם, ופיליפוס יושב על כסאו בבית המשתה ושריו ועבדיו לפניו ונביראש אשתו יושבת לימינו, וייהפך נקטניבוס לנחש כמנהגו, ויבוא אל תוך בירת המלך פנימה, וכראותו את נביראש המלכה, נתן ראשו בחיקה וינשקה. ויחרד המלך וכל שריו העומדים לפניו.

ויאמר להם המלך: "ראה ראיתי את הנחש הזה ביום אשר לכדנו את המדינה אשר היינו צרים עליה, והוא הורג לפני את אויבי הנלחמים עמי, והיו נסים מפני, וגם זה תימה גדול עד מאד."

ויהי לימים, ופיליפוס המלך יושב על כסא מלכותו, והנה נפלה בחיקו ציפור ותפריח ביצה. ותפול הביצה ההיא מתוך חיק המלך ותישבר, ויצא ממנה נחש קטן הולך על גחונו במרוצה, ובסבותו לשוב אל שפופרתו, לא הגיע אליה עד שמת.

ויתמה המלך מאד ויאסוף חרטומיו וחכמיו ויספר להם קורות הציפור והביצה והנחש.

ויאמרי לו חכמיו: "דע, כי המראה הזאת כעין נבואה היא מאת האלוהות, להגיד לך כי הבן, אשר יהיה לך, ימשול בכל כנפות הארץ ויהרוג כל הממלכות, ובטרם שובו אל ארץ מולדתו ימות."

ואחרי כן חלתה המלכה נביראש מהריונה, ותשלח ותקרא לנקטניבוס ותודיעהו את הדבר. וידע נקסניבוס, כי חלי ההריון הוא ובעתו, כי מלאו ימיה ללדת. ויצו השפחות העומדות לפניה להחזיק בידיה ולהעמידה על עמדה. ובעמדה מלאו שמים עבים ויחשך העולם והשמש קדר, ותשב ותלד זכר. ובעת לידתו נזדעזעה הארץ וירגזו מוסדי השמים ויגדלו הברקים והרעמים ויגבר הקור אשר לא נודע לפניו עצום ממני, ויצאו הילדים ויבשרו את המלך.

ויבוא אל נביראש אשתו ויאמר אליה: "הנה ‏הייתי חושב מקודם מום בילד הזה, יען איננו מחלצי, אמנם בראותי המסות הגדולות האלה אשר נהיו בעת לידתו, ידעתי, כי מבני האלוהות הוא, והנה אני מגדלו ואשים את שמו אלכסנדרוס."

ויצו לשפחותיה הפקודות בבית מלכותו לאמנו לגדלו.

אלכסנדר לא היה דומה בתמונתו לא לאביו ולא לאמו, כי שערו כשער הארי ולו עיניים גדולות, האחת תכלת והאחת שחורה, ושיניו גדולות וקולו כקול האריה המם ימס. ויגדל וישב בבית-הספר ויהי משכיל ומבין בכל חכמה ומוסר, ובהגיעו לשתים עשרה שנה, רכב על סוסים, ולא עמד לפניו פרש מרוב אונו ועצמו.

וכראות פיליפוס גדולתו וגבורתו, תמה עליו ויאמר לו: "הוי, אלכסנדר, הן אני אוהבך ונפשי קשורה בנפשך. אבל אין לבבי שלם בראותי תבנית צורתך נבדלת מתבנית צורתי."

ונביראש המלכה שומעת בדבר פיליפוס אל אלכסנדר, ויחר לה ותחשוב על פיליפוס, כי אמרה, לבו לא נכון עמה. ותשאל על זה לנקטניבוס להודיעה את לב פיליפוס אליה.

וישיבה ויאמר: "אל תחשבי על פיליפוס אישך כי אם טוב, כי לבבו שלם עמך."

כשמוע אלכסנדר את דברי נקטניבוס, אמר לו: "מאין לך החכמה הזאת, ואיכה יכולת לדעת את לב המלך?"

ונקטניבוס היה אחד ממלמדי אלכסנדר. ענה ואמר לו: "הדעת הזאת מגיע אדם אליה בחכמת הכוכבים, כוחות הגופות העליונות."

השיבו אלכסנדר: "הן אני תאב לדעת החכמה הזאת, ועתה איני חושב למאומה שאר החכמות אשר לימדתני לנוכח החכמה הזאת. מדוע איחרת ללמדה אותי?"

השיבו נקטניבוס: "עקב אשר יצטרך האדם בתלמודה להתייחד ביערות ,להביט אל הכוכבים ולעשות תואנות רבות אשר לא תיעשינה בלעדי ביחוד."

וישאלהו ‏אלכסנדר: "התוכל בחכמתך זאת לדעת, מה תהיה אחריתך ומיתתך?"

השיבו נקטניבוס: "יודע אני בכוח חכמתי זאת, כי ימי קצרים והיוצא מחלצי הוא יהרגני."

ויען אלכסנדר ויאמר: "מה מאד הזהרתני את החכמה הזאת, איכה אוכל לדעתה?"

השיבו נקטניבוס: "כאשר אמרתי לך לצאת עמי היערה, ושם תלמד העניין הזה כרצונך."

וייועדו לצאת באחד הלילות אל היער, ובהגיעם אל הפחתים אשר היו סובבים חומות העיר, אמר נקטניבוס: "הבט וראה כוכב שבתאי ושור אורו, איך נוטה לקדרות, והבט וראה כוכב צדק ונוגה, איך

יהלו אורם וזהרם!"

ענהו אלכסנדר ויאמר: "הראני אותם, אתה הרב!"

ויקרב אליו נקטניבוס, וכאשר נשא עיניו אל הכוכבים להראותם אותם לאלכסנדר, הדיחו אלכסנדר אל תוך הפחת ויאמר לו: "לך לחמת האלהים, כי כן נאה לעשות למגלה רזי המלך ותעלומותיו!"

וירם נקטניבוס קולו מן הפחת ויאמר: "עתה ידעתי. כי יצאה חכמתי לאור האמת, כי אתה בני אלכסנדר, אשר הייתי חוזה שתהרגני."

השיבו אלכסנדר: "ואיך אני בנך?"

ענהו נקטניבוס ויאמר: "אתה בני באמת, ולא תשאלני איך."

ויחר אף אלכסנדר וישלך עליו אבן ויפגע בו וימת.

ואחרי כן הכה לב אלכסנדר אותו. אמר: "אולי אמת היה דברו זה." ויינחם על הרגו אותו. וירד לתוך הפחת ויוצא משם גווית נקטניבוס וישאנה על כתפו עד בירת המלך.

וכראות נביראש אמו זאת, אמרח לו: "מה זה אלכסנדר?"

השיבה: "זאת היא גופת נקטניבוס מלמדי!"

אמרה לו: "והלא הוא היה אביך או במקומו! מדוע שילמת רעה תחת טובה?"

ויאמר לה אלכסנדר: "כל זה יגיע לך ממורך לבבך ושפלות דעתך!"

ואחר כן ציוותה המלכה נביראש לקבור את גופת נקטניבוס בבירתה.

(א, קע-קעח). א: (מעשה בלדד): ‏תולדות אלכסנדר (תהלה למשה, 143-142); ב: (מעשה נקטניבוס): ‏יוסיפון (גינצבורג-כהנא, 78-65); השווה: תולדות אלכסנדר, קובץ-על-יד ב, 5-2; ראה גם: שלשלת הקבלה, 23; סדר הדורות א, 67; מעריך 5; מלחמת חובה, 48; קשת ומגן, 7. – ש"א 82 (22), 184 (13). – ב"י א, 86-72 (= סי' 33).