נוסח ראשון

ויהי בהתעורר גוי מוקדון על מלכות פרס, ויצא אלכסנדר ממקדוניה בחיל כבד מאד ויבוא על דריוש למלחמה, ויך את כל הגויים אשר היו בברית דריוש ויך את ארץ מצרים ואת ארץ אדום, ויבוא לחוף הים ויך את עכו ואת אשקלון ואת עזה, וישם את פניו לעלות אל ירושלים להכותה, תחת אשר היתה בברית עם דריוש.

ויסע מעזה עם כל מחנהו הלוך ובוא עד אשר בא בדרך במלון ויחן שם הוא וכל מחנהו, ויהי בלילה ההוא, והנה הוא שוכב על מיטתו בתוך האוהל, וירא והנה איש עומד על ראשו לבוש בדים וחרבו שלופה בידו, ומראה החרב כדמות ברק אשר יבריק ביום הגשם. וירם חרבו על ראש המלך.

ויירא המלך מאד ויאמר לו: "למה אדוני יכה את עבדו?"

ויאמר האיש: "כי שלחני אלהים לכבוש לפניך מלכים גדולים וגויים רבים, ואני ההולך לפניך לעזרך, ועתה דע, כי מות תמות על אשר מלאך לבך לעלות ירושלימה ולהרע לכהני יי ולעמו."

ויאמר המלך: "אנא שא נא פשע עבדך! בי אדוני, אם רע בעיניך, אשובה לי."

ויאמר האיש: "אל תירא, כי נשאתי פניך, לך לדרכך ירושלימה! והיה בבואך לפני שער ירושלים וראית איש לבוש בדים כמוני, והיה האיש כתארי וכדמותי, נפול על פניך ארצה והשתחווה לו, וכל אשר ידבר אליך עשה ואל תעבור את פיו, כי מות תמות ביום ההוא."

ויקם המלך וילך ירושלימה לדרכו בחרון אפו. ויירא הכהן וכל העם מאד ויצעקו אל יי ויקראו צום. ויהי אחרי הצום, ויצאו היהודים לקראתו להתחנן לו, לבלתי הכות את העיר. ויצא הכהן מן השער הוא וכל העם והכהנים. והיה הכהן הגדול עומד לפניהם לבוש בדים. וירא המלך אלכסנדר את הכהן וימהר וירד מעל הרכב ויפול על פניו וישתחו לכהן.

וירגזו המלכים עבדי אלכסנדר ויאמרו לו: "מדוע השתחווית לאיש אשר אין לו כוח למלחמה?"

ויאמר המלך אל עבדיו: "כי ההולך לפני בכל הגויים דמותו ותארו כאיש הזה אשר השתחוויתי לו."

ויהי אחרי כן, ויבוא הכהן והמלך אלכסנדר אל מקדש אלהינו, ויראהו הכהן את ההיכל ואת חצרות המקדש ואת גנזיו ואת אולמיו ואת מקום קודש הקדשים ואת מקום המזבח ואת מקום העולה.

ויאמר המלך: "ברוך אלהי הבית הזה, ואשריכם עבדיו המשרתים לפניו במקום הזה! ועתה אעשה לי זכר הנה ואתן זהב לרוב לאומנים ויבנו את צלמי ויקימו אותו בין קודש הקדשים ובין הבית הזה, ויהי גלמי לזכרון בבית אלוה הגדול."

ויאמר הכהן אל המלך: "הזהב אשר נדבו שפתיך, תנהו למחיית כהני אלהינו ולמחיית עמו הבאים להשתחוות בבית הזה, ואני אעשה לך פה זכר טוב מאשר שאלת אתה."

ויאמר המלך: "ומה יהיה הזכר ההוא?"

ויען הכהן ויאמר: "זכרך יהיה זה, כי כל ילדי הכהנים אשר ייולדו בשנה הזאת בכל יהודה וירושלים

ייקראו על שמך אלכסנדר ויהי לך לזכרון, כאשר יבואו לעבוד את עבודת אלהינו בבית הזה, כי אין לנו לקבל בבית אלהינו פסל וכל תמונה."

ויתמה המלך על דברי הכהן ויכשרו בעיניו, ויעש כן ויתן את הזהב לכהנים.

וישאל המלך מאת הכהן לדרוש אלהים בעדו, אם ילך למלחמה על דריוש ואם יחדל?

ויאמר לו הכהן: "לך, כי נתון יינתן בידך."

ויבא לפניו את ספר דניאל ויראהו את הכתב אשר כתוב בו על דבר האיל בעל הקרנים המנצח לכל רוח ועל צפיר העזים אשר רץ אל האיל וירמסהו [דניאל ח].

ויאמר לו הכהן: "אתה צפיר העזים ודריוש הוא האיל, ואתה תרמסהו ארצה ולקחת את ממלכתו מידו."

ויחזק הכהן את לב המלך, ויצא אלכסנדר מירושלים ויעבור ללכת על דריוש למלחמה.

נוסח שני

ויסע אלכסנדר מארצו וישם את פניו דרך ירושלים, כי הגידו לו את כוח היהודים ואת עוצם הגבורות שלהם.

ויאמר המלך: "‏אם לא אנצח את היהודים, אין כבודי נחשב לכלום."

ויצא המלך משם וילך עשרים וששה ימים עם כל חילו. ויבוא עד דן וישלח מלאכים אל ירושלים לאמור: "כה אמר המלך הגדול אלכסנדר: ‏כבר ישבתם כמה ימים ושנים, אשר לא עבדתם אותי לא במסים ולא בגוּלגוֹליות וארנוֹניות, ועתה כבוא מכתבי אליכם, היקבצו ושלחו לי מס. וזה המס שאני שואל מכם: כל אוצרות בית אלהים אשר אצרתם בבית מקדשו זה כמה ימים ושנים."

וישמעו אנשי ירושלים וייראו מאד. ויקראו אל יי בחזקה ויתכסו שקים ויקדשו צום. וייועצו יחדו הזקנים והחכמים אשר בירושלים, מה להשיב אל המלך אלכסנדר. ויכתוב ענני הכהן הגדול למלך אלכסנדר לאמור: "כה אמרו אנשי ירושלים: כבד מהם הדבר אשר שאלת, כי לא יוכלו לעשות את הדבר הזה, כי האוצרות אשר בבית אלהים אין כוח בידינו להוציאם משם ולשלוח אותם אליך, כי אבותינו הקדישום לצורך אלמנות ויתומים ולכושלי-ברך וּלְמָטֵי-יד להחזיק בידם. ואם אתה חפץ, ישלחו לך מכל בית ובית אשר בירושלים דינר זהב. אבל אוצרות שהקדישו אבותינו אין בידינו להוציא מבית המקדש."

ויהי בקרוא המלך אלכסנדר את הכתב מאנשי ירושלים, ויחר אפו מאן, ויישבע בתועבה שלו, שלא יצא מן הארץ עד אשר ישים את ירושלים ואת בית המקדש למדבר שממה.

‏ויהי בלילה ההוא, וישכב המלך על מיטתו, וישא את עיניו וירא, והנה מלאך האלהים עומד עליו וחרבו שלופה בידו.

וייבהל המלך מאד ויאמר אל המלאך: "למה זה אדוני מכה את עבדו?"

ויען המלאך ויאמר לו: "הלא אני כובש העמים תחתיך, ולמה הרעות ונשבעת לעשות הרע בעיני יי להשחית את ארצו ואת עמו?"

ויען המלך ויאמר אל המלאך הדובר בו: "בי אדוני, כל אשר תאמר אלי אעשה."

ויאמר לו המלאך לבוש הבדים: "הישמר בנפשך, לבלתי עשות רעה לאנשי ירושלים. אך בבואך

לירושלים, תשאל לשלום העיר והיטיב תיטיב להם ומאוצרותיך תאצור בבית האלהים. ואם תמרה את פי, דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך."

ויצר לאלכסנדר ויען ויאמר אל המלאך לבוש הבדים: "קשה לי מאד לעשות את הדבר הזה להשפיל את כבודי, אבל אם רע בעיניך, אשובה לי ולא אבוא לירושלים."

ויאמר לו המלאך: "הישמר בנפשך, פן תשוב עד אשר תבוא לירושלים ושם תתן מאוצרותיך בבית המקדש."

ויהי בבוקר, ויסע המלך עם כל חילו לבוא לירושלים. ויבוא נגד ירושלים, וכאשר בא לפני שער העיר, ויצא ענני הכהן הגדול עם שמונים כהנים מלובשים בגדי קודש להקביל פני המלך ולהתחנן לו ולבקש מלפניו על העיר לבלתי השחיתה.

ויהי כראות אלכסנדר את ענני הכהן הגדול, וירד מן הסוס ויפול לפניו ארצה ויחבק את רגלי ענני הכהן הגדול וינשק להן.

ויראו גיבורי אלכסנדר, וירע בעיניהם מאד, ויאמרו אל המלך: "מה זאת עשית ותשפל את כבודך בזקן כזה? הלא כל מלכי ארץ ודוכסים ואיפרכוֹסים משתחווים לפניך, ואתה זלזלת את כבודך לפני האיש הזה וירדת מעל הסוס והשתחווית לפניו, ומעתה מה יאמרו העולם?"

ויען המלך ויאמר להם: "אל תתמהו, כי האיש הזקן הזה אשר יצא נגדי, זהו דמות מלאך האלהים ההולך לפני בעת המלחמה וכובש ורודד עמים תחתי, על כן כיבדתיו את כל הכבוד הזה."

וכשמוע ענני הכהן הגדול את דברי המלך, ויקוד וישתחו לאלהי ישראל ויברך את יי בקול גדול. ויאמר אל המלך: "אם נא מצאתי חן בעיניך, אל תעש מאומה רעה לאנשי ירושלים, כי הם עבדיך לעשות רצונך."

ויאמר לו המלך: "עד שאתה מצווני על אנשי ירושלים, תצווה אותם עלי ועל אנשי מלחמתי, כי מלאך האלהים הזהירני ויצווני לבלתי עשות להם רעה."

ויבואו כל גיבורי ירושלים וזקניה וחסידיה ויביאו את המלך על הבירנית המעולה שבירושלים ויהי שם ימים שלושה.

ויהי ביום הרביעי, ויאמר המלך אל ענני הכהן הגדול: "הראני נא את בית האל הגדול הרודד עמים תחתי."

ויביאו את המלך וגיבוריו בבית מקדש האלהים. וישא עיניו וירא, והנה המלאך לבוש הבדים עומד לנגדו, וימהר המלך ויפול מלוא קומתו ארצה וישתחו לפניו. וישא את קולו ויאמר: "זה הוא בית האלהים וכמוהו אין בעולם."

ויוצא המלך כלי כסף וכלי זהב ואבן יקרה הרבה מאד ויתן באוצר בית האלהים.

נוסח שלישי

וילך אלכסנדר ארץ סוריה, ויצאו אליו שרי הארץ וייקבצו עליו להילחם בו לגרשו מן הארץ ההיא. ויהי כראותם, כי חזק הוא מהם ורב מאד מחנהו, וישלימו עמו ויביאו לו מנחה מכל המדינות אשר בארץ. ויהי מהם אשר השלים עמהם ולקח מנחתם, ומהם אשר לא השלים עמהם ולא לקח מנחתם ויהרגם.

וילך משם ויצר על צור. וישלח מלאכים אל ירושלים אל הכהן הגדול ואל שרי היהודים לאמור: "כה אמר המלך אלכסנדר, עשו אתי ברכה והשלימו עמי והשיבו לי את המנחה אשר השיבותם לדריוש מלך בבל, כי טוב לכם עבוד מלך מַקדון מעבוד מלך בבל."

ויען הכהן הגדול וכל שרי היהודים: "לא נוכל לעשות כן, כי נשבענו בשם אלהינו למלך בבל, להיות לו נאמנים, ולא נפשע בו כל ימיו ולא נמירנו במלך אחר. חלילה לנו מעשות זאת מחטוא לאלהים ולעבור על שבועתנו ולפשוע במלך בבל."

וישובו המלאכים אל אלכסנדר ויגידו לו דברי היהודים. ויחר לו עד מאד ויאמר לעלות עליהם לצבא: "ואקח את נקמתי מהם ואודיעם את ידי, ואראם, הטוב טוב אני מדריוש אם אין!"

ויהי בלילה ההוא, ויחלום והנה בידו אשכלות ענבים. וישליכם מידו על פני הארץ וישחטם ברגליו וירמסם, והנה יין אדום מאד על פני הארץ. ויהי בבוקר, ויקרא לחרטומי מצרים וחכמיה ויספר להם חלומו.

ויען הגדול שבהם ויאמר: "הנה צור בידך והרגת אנשיה ושפכת דמם על פני הארץ ותהרוס את המדינה ושמתה תל עולם. והיין ההוא דם האנשים אשר בה, הנהרגים על ידך."

ויהי כשמעו כן, ויקם מהרה ויזעק את הצבא ויקרב את כלי המלחמה ויילחם עליה מלחמה גדולה, ולא הגיע חצי היום עד שלכדה, ונהרסו חומותיה ונהרגו אנשיה ונשבו הנשים והטף אשר בתוכה. ויהרוס העיר וינתץ מגדלותיה וישימה תל עולם. וכן עשה לשתי המדינות שבסביבותיה, ויעש בהן רעה גדולה אשר לא עשה לכל מדינה אחרת. וזכר הרעה ההיא לא נשכח מזרעם ומזרע זרעם.

אחרי כן נסע משם וישם פניו אל ירושלים ואל בית המקדש. וכששמעו פחת יהודה והכהן הגדול וכל שרי ירושלים, וייראו מאד וייאספו כולם אל ירושלים. ויאמר להם הכהן הגדול: "אנשי ירושלים ויהודה, שובו ליי אלהיכם ויציל אתכם, וכה תעשו: קדשו צום, קראו עצרה שלושת ימים רצופים והרבו תפילה ותחינה והעלו עולות ושלמים לפני יי ויצילכם מכף אלכסנדר."

ויעשו כן. ויהי ביום השלישי לתעניתם, ויראה הכהן הגדול בחלומו, והנה קול קורא: "אל תירא מאלכסנדר וצבאותיו ורב מחנהו, כי לא יעשה עמכם רעה. השכימו בבוקר ופנו את רחובות העיר, ואתה לבש בגדי הכהונה אשר תעבוד בהם לפני ולפנים, ופנו את כל הדרכים ולבשו בגדי לבן חליפות, ושים הציץ על ראשך, ופתחו את שערי העיר וצאו אליו!"

ויהי בבוקר ויאסוף כל העם, ויספר להם החלום, וישמחו ויכרעו וישתחוו ליי ועשו כאשר ציוה להם. ויצאו לקראת אלכסנדר, ויעבור בראשם הכהן הגדדל. ויעלו אל הר הלבנון, ויראו משם את עיר ירושלים ואת בית המקדש ויעמדו שם עד אשר קרב.

ויהי כראות אלכסנדר את מחנה היהודים בראש ההר, ויאמר אל חילו: "התייצבו פה, אל תוסיפו לעבור."

ויקח עמו משריו הגדולים ומתי מספר עמו, ויקרב אל הכהן וירד מעל המרכבה ויחבק וינשק לו וישתחו אל השם הגדול אשר על ראשו, וידבר אל הכהן דברי שלום, ויעשו לו כבוד גדול.

וכראות עבדיו את המעשה אשר עשה, ויתמהו וייפלא מאד בעיניהם. ויען אחד משריו, גדול ונשוא-פנים מכל השרים אשר עמו, ושמו ברמַניוֹן: "אדוני המלך, כל ממלכות הארץ נתן אלהים בידך, ואתה מלך גדול על כל הארץ, ומדוע השתחווית אל הזקן הזה, שאינו מתורתך, והשפלת עצמך לפניו? נפלא מאד הדבר בעינינו ובעיני כל צבאות מחניך."

ויען אלכסנדר ויאמר: "שמע נא ברמַניוֹן! לא השתחוויתי לאיש הזה, אלא לשם החקוק על מצחו החרות בציץ הזהב. ועתה שמעוני, אחי ועמי. אני בהיותי במקדוניה ויהי עם לבבי לקבוץ את החיל הזה, ואראה בחלומי, והנה במדבר דוגמת המקום הזה, והנה שם אנשים מלובשים בגדי לבן כדוגמת אלו ולפניהם אחד כדוגמת הכהן הגדול ומלבושיו. ויאמר אלי בחלום: '"המלך אלכסנדר!' ואומר: 'הנני!' ויאמר: 'אני המלאך השלוח לעזרתך מאת האלהים מבשרני לך, כי כבוד גדול ומעלה גדולה יהיו לך ואעזרך בכל מקום!' ועתה בראותי זה ואזכרה את חלומי ואדע, כי איש האלהים הוא."

ויהי כשמוע עבדיו את דבריו, וייטב בעיניהם.

ויהי אחרי כן, ויבוא אלכסנדר אחרי הכהן אל תוך המקדש וישתחו על אפיו לפני ההיכל. ויוצא לו הכהן ספר דניאל ויראהו אודות הבחור מלך יון, שיתגרה במלכי מדי ופרס ועשה והצליח [דניאל יא].

וכשמוע זה אלכסנדר, שמח שמחה גדולה ויאמר להעלות עולות ושלמים לשם אלהי ישראל. ויצו הכהן הגדול להעלות עולתו ושלמיו על פי התורה וכמצות משה איש האלהים. ויעשו כן הכהנים. ואחרי כן ציוה המלך לתת לכהן מתנות גדולות וחמודות וביקש ממנו להעלות עולות תמיד ולהתפלל בעבורו.

ואחר כל תפילותיו אמר: "מה שאלתך, הכהן, ויינתן לך!"

ויאמר לו: "שאלתי, אם על המלך טוב, יעבר נא קול בכל מחנהו, אשר בכל ממשלתו, שיימצא שם איש מעמנו, לא יימצא לו נזק וינשאוהו עבדי המלך עד הגיעו עדינו הנה. ובכל המקומות אשר אחד מישראל גר שם, לא ייאנס לעבור על תורתנו כמשפט, וגם אנחנו נעבוד את אלהינו כמשפטנו לעשות את זבחינו ואת נסכינו. ואשר יתן לנו עזר המלך לעשות לנו הנחה מעבוד לו בשנה השביעית ומהשיב לו מנחה, שעלינו להשיב לו מדי שנה בשנה, כי מצות אלהינו עלינו לאמור: 'בשנה השביעית תשבות הארץ' [עיין ויקרא כה, ד]. וכאשר תשבות הארץ, נשבות אנחנו בשנה ההיא."

ויצו המלך ותינתן דת להיעשות כן, ככל אשר שאל הכהן, ויכרות ברית על פי הדברים האלה וייכתב בשם המלך וייחתם בטבעת המלך.

אחרי כן יצא המלך אלכסנדר מירושלים וכל שריו עמו. ובכל מקום שהלך השלימו עמו ויביאו לו מנחה.

(א, קסח-קעב). אגדת אלכסנדר וידוע הכהן הגדול (יוסיפוס, קדמוניות יא, ח, ה) בג' נוסחאות. א: יוסיפון (גינצבורג-כהנא), 63-60; ב: ס' אלכסנדר המוקדוני (לונץ, ירושלים, ד, 102-99); ג: תולדות אלכסנדר (קובץ-על-יד ב, 11-9). – גסטר, ירחמאל, 257-254; גסטר, ס' המעשיות, סי' 279; ש"א 96 (147), 184 (15-14). – צפונות, קכו-קכז (מסיפורי אלכסנדר, א').