וזרובבל איש חיל ואיש מצליח, נבון וחכם, מלא רוח חכמה, כי סמך דניאל את ידיו עליו, וימצא חן בעיני המלך ויאהבהו מאד לאהבת דניאל וישימהו לנגיד על כל השרים וראש על שני שרי הצבא שומרי ראש המלך.

ויהי היום וייאספו כל השרים להתייצב לפני המלך כמשפטם. ויאמר אליהם המלך: "הראיתם בכל הארץ כאיש הזה זרובבל איש נבון וחכם ברוח דניאל?"

ויאמרו: "נכון דבר המלך."

ויהי בעת הצהריים, עת ישכב המלך אחרי אכלו וישכב על מיטתו ויישן, ויתיצבו שני השרים שומרי ראשו כמשפטם לשמור וזרובבל עמהם בראשם. ויעמדו סביבות המלך עד בוש עד עת תעורתו, והמלך כבד בשנתו כי נשתכר ביין.

וילאו שלושת הבחורים לעמוד ויאמרו איש אל רעהו: "הבו ונחודה לנו חידות דברי חכמים איש ואיש לפי ערמתו, וכתבנו את דברי חידותינו על מגילת ספר ונשימה את המכתב תחת מראשותי המלך, עד שייקץ משנתו ויראה את המגילה ויבין בפשר דבריה. והיה האיש אשר ייראו דבריו מחוכמים משני רעיו וחידתו מעורבת [כלומר ערבה] על חידות אחיו, יהיה למלך למשנה, וגם במושב הכסא והמרכבה ואף לצאת ולבוא לפני המלך הגדול, וכל כלי שולחנו יהיו כלי זהב ורסן זהב יינתן על לחיי סוסו וגם כתר המשנה יינתן בראשו ומתנת משנה יקח מאת המלך ושאלתו לכל דבר יתן המלך ורֵעַ למלך יהיה."

ויאמרו כולם: "יהי כן."

ויכרתו ברית ויקימוה כדת מדי ופרס אין להמיר. ויביאו את קסת הסופר והמגילה. ויפילו הגורל לשלשתם, ויפול הגורל לאחד וכתב: "אין כמלך חזק בארץ." והשני כתב: "אין כיין חזק בארץ." והשלישי, הוא זרובבל, כתב: "אין כאשה חזקה בארץ."

ויהי ככלותם לכתוב את חידותיהם וישימו את המגילה הזאת מראשותי המלך, והמלך ער ועיניו עצומות והוא מקשיב אל לחש דבריהם. ויהי בתתם את המגילה תחת הכסתות מראשותי המלך, ויעבר שתי ידיו על עיניו ויבקש מראשותיו וימצא את מגילת הספר, אשר כתבו שלושת הבחורים. ויפתח ויקרא וייעצר בה, עד בוא כל השרים והפחות והפרתמים ושרי המדינות.

ויקרא שלושת הבחורים האלה ויאמר: "קרבו לי איש ספרו והשמיעו פשר דברי חידותיכם והטוב והישר משלשתכם, אמלא את כל הכתוב במגילה לכבדו ולנשאהו."

ויקרב הראשון ויקרא את מכתבו ויאמר: "ישמע נא המלך והשרים אל דברי אשר אדבר: אין כמלך חזק בארץ!"

ויגש השני ויאמר: "אין כיין חזק בארץ!"

והשלישי, הוא זרובבל, אמר: "אין כאשה חזקה בארץ!"

ויען המלך והשרים: "שמענו דברי חידותיכם, אך תמליצו פשר דבריכם ונשמע."

ויען הראשון ויאמר: "בי אדוני המלך ובי השרים הגיבורים, הלא ידעתם את כוח המלך וחזקת מלכותו על הארץ ועל הים והאיים ועל כל הגויים והלשונות להמית ולהחיות. אם יצוום

להוציא צבא, ויצאו לחוצות כולם ולא יסבו פניהם כי יקדמו אל המוות, ואם יאמר להרוס חומות יהרוסו, ואם יחרשו ויזרעו ויקצרו את תבואות הארץ, והרימו את תרומת המלך טרם יאכלו מן התבואה. כי יראים הם מן המלך וכולם ירעדו מאימתו, אשר הוא אדון וגיבור על כולם, ואין מכולם להפר את דבריו ואת מצותו. על כן ייאמנו דברי, כי אין כמלך חזק בארץ."

ויתמהו כל הניצבים על הדבר הזה.

ויען השני ויאמר: "בי אדוני ובי השרים המחוכמים, אמנם כולכם ידעתם את חזקת המלך ותוקף ממשלתו, אשר הוא רודה ומושל בארץ ואימתו ופחדו על כל בני-אדם, כאשר שמעתם באזניכם, ואף היין חזק מן המלך, כי כל גבורת המלך אמת היא, וכאשר ישתה היין, ימשול בו ויטה לבו אל דברים אחרים לרנן ולזמר ולרקד ואף להסתכל [כלומר להתנהג בסכלות]. כי נהפך לבו ביין להרחיק קרובים ולקרב רחוקים, להמית אוהבים ולכבד זרים ולבלתי שאת פני אב ואם וגם שאר-בשרו. הלא ידעתם, כי חזקת היין כן היא: אם ישתנו איש בל למד ספר יהגה רננות, ואיש מחריש יריע וסוד סתר יגלה ומעשה סתום יוציא חוץ, ואנשי עצבון ישמח, ואבלים ודאבי-נפש ואנשי-תמותה אם ישתו ממנו

ישישו ויגילו בו. ואנשי דאגה יזמרו ומעוני כבל לקוחי למוות, אם ישתו יין ישחקו, וחרב על רעהו יבריק שיכור, ואנשי-בושת יעיזו פנים, והיה בצאת היין מקרבם, שכחו את כל אשר עשו ולא עוד יבינו ויזכרו, כי עבר היין מהם ויאמרו: 'לא עשינו מאומה'. ומי לא יאמין בכל זאת, כי היין חזק מן המלך, בעת אשר ימשול בו? כי את רגלי האדם יעקל מלכת ועיניו רואות אשר לא נכון ופיהו יהגה שיח בל למד. הלא לכם לדעת, כי חזק היין מן המלך אשר ככה הוא עושה."

ויתמהו השומעים מאד.

ויקרא המלך אל זרובבל הוא השלישי ויאמר לו: "ספר גם אתה פשר חידתך, כאשר סיפרו רעיך."

ויען: "אספר." ויאמר: "‏הקשיבה והאזינה דברי, המלך והשרים, הפרתמים והפחות וכל העם הניצבים. אמנם חזק וגדול המלך מכל, והיין מחליש את המלך בחזקתו עת משלו בו, ואין לכחש בחזקת המלך ובחזקת היין, אבל האשה חזקה מן היין ומן המלך ומכל נטעי הכרמים אשר יוצא מהם יין. ואיך לא תחזק האשה מן המלך? והיא ילדה את המלך ותניקהו ותאמנהו בחיקה ותגדלהו ותכלכלהו ותלבישהו ותרחץ צואתו מעליו ותייסרהו ותמשול בו כאם בבן-בטנה, ומוראה נופל עליו, ויחרד לקול גערתה, כי פעם תכנו ופעם תגער בו. ואם תטה אליו השבט, יברח מפניה לנוס חוצה, כי יירא ממנה, עד אשר יגדל הנער להיות בחור, את מוראה לא ישכח ואת כבודה לא ימיר ואת פניה ישא בכל עת כבן להורתו. ואחרי כן אם ישא עיניו וראה אשה יפת-תואר, יתאווה ליפי מראה לחשוק בה, כי תדבק נפשו בה, ולבו יטה אליה ולא ימיר אהבתה בכל הון. ואף באמו הורתו ובאביו מולידו יעזוב אביו ואמו ויבגוד בם לאהבת יפי האשה ותארה. ורבים נפתו לאהבת האשה ותארה ורבים נסכלו ונשגעו למענה, כי ישגו בה. ורבים נהרגו בגללה וירדו ביגון שאולה. ורבים חכמים נלכדו ברשתה ונבונים נוקשו במכמרתה. שטנה בין אחים תעיר, ואוהבים הפרידה ויבגדו איש באחיו. הלא לכם לדעת, אם תעבור אשה יפת-תואר נוכח איש, והוא נושא כל כלי חמדה, הלא עיניו צופות אליה אל מראה-יפיה, כי לבבו נוטה אליה. אף כי תען דבר שיח מפיה, ואת כל אשר בידו יעזוב, ופיהו פתוח ומביט אליה, כי הטתו למשוך לבו אליה, ומי לא יאמין על זאת ויודו על האמת בחזקת הנשים? ספרו נא והגידו: "למי תעמלו ותיגעו? ולמה תגזלו ותאגרו הון רב? הלא לנשים ולקנות להן כל כלי חמדה, זהב וכסף ועדי-עדיים וכל כלי-יקר משבצות זהב ומור ואהלות וכל מיני בשמים ושמן מרקחת וקטורת נעימה, הלא לנשים תכינו כל אלה. ואם יפרוץ אדם פרץ והלך אל מקום מארב הדרכים במדברות או בהרים או ביערים או בימים ונלחם ורצח ושלל ובזז וחטף ושפך דמים לפי בצעו, למי יביא השלל והבז והמלקוח? הלא לאשה יביאו. ואנוכי ראיתי את המלך יושב על כסאו ונזר תפארתו על ראשו וְאַפּוֹנֵיאָה בת אַבְשִׁיאוּשׁ [בגירסה היוונית ס' עזרא ג: אפמי בת בּרטקס] המוקדוני פילגשו יושבת לנגדו, ותשלח ידה ותסר את נזר המלך מעל ראשו ותשימהו על ראשה, והמלך שוחק למולה. וכאשר כעסה, אין המלך יכול לנהלה ולשככה, למען הסר כעסה. ומי לא יאמין לדבר הזה, כי האשה קשה מכולם? כי כוח שמשון הכשילה אשה, ודוד – הסתה אותו, ואת שלמה היא הטתו ותפתהו. ורבים לכודיה ואין מספר להרוגיה, כי עצמו ורבו חלליה. ואף זאת לכם ללמוד לדעת: כי ימשילו איש אחד למושל על כל הארץ לא ייספרו יושביה מרוב וכולם יחרדו וירעדו, כי הוא מושל בכל. ועל כל אשה שר ומלך למשול בה ואליו תשוקתה ניתנה ולא יכול לכבשנה למשול בה, וגם אדם, אבי כל יושבי הארץ, אשתו הטתו לעבור את פי אלהיו, ועליו נגזר המוות עם צאצאיו אחריו. עתה כאשר נערכה חזקת האשה – ומי לא יאמין לדבר הזה, כי מתחילת העולם ועד אחריתו לא נעדר הדבר הזה מלדעת כי אמת אדבר – ועתה אודיע למלך ולכל השומעים, כי הבל המלך המושל בארץ והבל היין המושל במלך והבל האשה ועוולתה מושלת בשלשתם, והאמת מושלת בכל אשר בשמים ובארץ, בימים ובתהומות, תחזק האמת נגד אלהים ואדם, כי במכון האמת לא יכון השקר, כי על האמת נכונו שמים וארץ, ואמת יי אלהינו לעולם ועד."

ויענו כל הניצבים על המלך ויאמרו: "אמת!"

אז אמר המלך אל זרובבל: "גשה נא אלי."

ויגש. וישלח המלך את ידיו ויקרבהו אליו ויחבקהו וינשקהו נגד כל העם הניצבים ויאמר: "ברוך יי אלהי זרובבל, אשר נתן בו רוח אמת, כי אלהים אמת הוא יכון כסאו על האמת ויתר הכל הבל."

ויענו כל השרים והסגנים והפרתמים וכל העם לאמור: "אמנם אמת גדולה מכל ואין בעולם להתייצב למולה, כי היא מושלת בשמים ובארץ והכל עליה, ואמת הוא אלהי זרובבל, אשר נתן בפיו רוח אמת לשבח ולהלל את האמת נגד אלהים ומלך ואדם."

ויצו המלך למלאות חוק-הכבוד, אשר נמצא כתוב במגילת הספר, וימלא כל זה לזרובבל, כי מצא חן בעיני המלך והשרים משני רעיו.

ויאמר המלך אל זרובבל: "שאל ככל אשר בנפשך על הכתוב במגילה, ואעשה לך. עד חצי המלכות ואתן לך."

ויען זרובבל אל המלך: "יזכור נא אדוני המלך את הנדר אשר נדרת אתה וכורש המלך לאלהי השמים, לבנות את ביתו ולהשיב את כלי מקדשו אל מקומם ואת גלות עם אלהי השמים לשלחו לשלום לעבדו בבית מקדשו, אשר נקרא שמו עליו, והשרה בו שכינתו, למען יתפללו אל אלוה הגדול, אלהי השמים, בעד המלך ומלכותו, כי אין לאחר נדר הנידר לאלהי השמים."

ויצו המלך וימהרו סופרי המלך לכתוב ככל אשר שאל זרובבל מאת המלך לבנות את חרבות ירושלים. וישלח המלך דריוש אל כורש מלך פרס להיות ידו עמו בדבר הזה לשלם את נדרם

לכונן בית יי אשר בירושלים.

(א, קנה-קנח). הסיפור החיצוני (עזרא ג, פרק ג-ד; יוסיפוס, קדמוניות, יא, ג, 7-2) בעיבודו של יוסיפון (דפוס גותה, 56-46; הוצ' גינצבורג-כהנא, 44-36) וירחמאל (תרג' גסטר, 229-224). – גינצברג ו, 438-437 (24-23). ש"א, 160 (8), 184 (12). – ב"י א, 30-22 (= סי' 32).