|
Gerineldo, Gerineldo mi camarero pulido
¿Quién te tuviera esta noche tres horas a mi servicio?
Como soy vuestro criado señora burláis conmigo
Yo no burlo Gerineldo que de verdad te lo digo
¿A qué horas vendré señora a qué horas daré al castillo?
A eso de la media noche cuando el rey está durmido
Entre las doce y la una se cumple lo prometido
Dieran las doce y la una Gerineldo no ha venido
Malhaya tú Gerineldo quien amor puso contigo
Ella en estas palabras Gerineldo batió al castillo
Tiró la escala de oro por allí subió al castillo
Dándose satisfacciones hasta quedarse durmidos
Ellos en el dulce sueño el rey que lo ha sentido
Él sale llamó el paje quien le sirvirá su alfanje
Como tardara en servirle él solito lo ha cogido
Encontró la escala puesta por donde se había subido
Encontró a los dos durmiendo como dos hermanos juntos
¿Qué hago de mí, mezquino qué hago de mí, paisano?
Si mato yo a la reina viviré con su suspiro
Y si mato yo a Girineldo mi reino será perdido
Sacó espada de su cinto y entre los dos la ha metido
La frialdad del acero la reina que ha consentido
Diespértate Gerineldo que los dos vamos perdidos
Que el alfanje de mi padre no(s) lo ha puesto por testigo
¿Por dónde me voy ahora para no ser consentido?
Vete por esos jardines a coger rosas y lirios
La salida del jardín con el rey se ha encontrado
¿De dónde vienes ahora Girineldo tan temprano?
Vengo de correr jardines de coger rosas y lirios
No lo niegues Gerineldo que con la infanta has dormido
Mañana por la mañana serás su esposo y marido
No lo quiera Dios del Cielo ni la Virgen de la Estrella
Mujer que ha sido mi dama me he de casar con ella |
חֶרִינֶלְדוֹ, חֶרִינֶלְדוֹ הָהּ, חַדְרָן שֶׁלִּי רַב-זֹהַר
רַק שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת הַלַּיְלָה לוּ הוֹאַלְתָּ לְשָׁרְתֵנִי!
-בִּהְיוֹתִי, גְּבִרְתִּי, לָךְ עֶבֶד, מִשּׁוּם כָּךְ אַתְּ לִי לוֹעֶגֶת.
-לֹא אֲנִי כְּלָל לֹא לוֹעֶגֶת רַק אֱמֶת בְּפִי, הַקְשֵׁב נָא.
-נָא אִמְרִי מָתַי אָבוֹאָה? לָאַרְמוֹן מָתַי אָבוֹאָה?
-בַּחֲצִי הַלֵּיל תָּבוֹא נָא עֵת שׁוכֵב לוֹ כְּבָר הַמֶּלֶךְ.
בֵּין חֲצוֹת לְבֵין אַחַת הַתָּכְנִית אָז תִּתְבַּצֵּעַ.
כְּבָר חָלַף חֲצִי הַלַּיְלָה חֶרִינֶלְדוֹ לֹא הִגִּיעַ.
-תְּקֻלַּל, הָהּ, חֶרִינֶלְדוֹ עִם מִי אֲהָבִים קָשַׁרְתָּ?
אַךְ אָמְרָה זֹאת, חֶרִינֶלְדוֹ מִתְדַּפֵּק, הִנֵּה הִגִּיעַ.
לוֹ סֻלַּם פָּז אָז הֵטִילָה וְטִפֵּס הוּא עַד אֵלֶיהָ.
אַהֲבָה רָווּ עַד שֹׂבַע נִרְדְּמוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם.
הֵם עוֹד יְשֵׁנִים שְׁנַת מֶתֶק, חָשׁ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה הוּא.
הוּא לַפָּאז' שֶׁלּוֹ קָרָא הַמְשַׁמֵּשׁ לוֹ נוֹשֵׂא חֶרֶב.
לְהִתְיַצֵּב הַלָּה אִחֵר וְיָצָא הוּא לְבַקְּשֵׁהוּ.
בַּסֻּלָּם אֲזַי הִבְחִין, זֶה שֶׁבּוֹ טִפֵּס הִגִּיעַ.
מְצָאָם אָז יְשֵׁנִים כְּמוֹ אַחִים קְרוֹבִים בְּיַחַד.
-לַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי מַה זֹּאת, לַמִּסְכֵּן שֶׁלִּי מָה אַעַשׂ?
אִם אָמִית אֶת הָאִינְפַנְטָה כָּל חַיַּי אָז אֶתְאַנֵּחַ.
אִם אָמִית אֶת חֶרִינֶלְדוֹ מַמְלַכְתִּי תֹּאבַד תִּכְלֶה לָהּ,
מִנְּדָנָהּ חַרְבּוֹ שָׁלַף הוּא, הִנִּיחָהּ בֵּינוֹת הַשְּׁנַיִם.
אֶת צִנַּת הַחֶרֶב חָשָׁה הַמַּלְכָּה אֲזַי לְפֶתַע.
-עוּרָה, עוּרָה חֶרִינֶלְדוֹ, כִּי אֲבוּדִים עַתָּה הִנֵּנוּ.
כִּי עֵדָה הִנָּהּ הַחֶרֶב שֶׁל אָבִי שֶׁהִנִּיחָהּ פֹּה.
-הָהּ, מֵאַיִן אֶמָּלֵט, כָּךְ שֶׁבִּי כְּלָל לֹא יַבְחִינוּ?
-לֵךְ נָא בִּשְׁבִילֵי הַגַּן, לְלַקֵּט וְרָדִים שָׁם, צֵא נָא.
בְּצֵאתוֹ מִתּוֹךְ הַגַּן, הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתוֹ הוֹפִיעַ.
-הָהּ, מֵאַיִן חֶרִינֶלְדוֹ, כֹּה מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר בָּאתָ?
-מִן הַגַּן, מַלְכִּי, הִגַּעְתִּי, שָׁם קָטַפְתִּי לִי רַק וֶרֶד.
-אַל תַּכְחִישׁ זֹאת, חֶרִינֶלְדוֹ, הֵן עִם הַנְּסִיכָה יָשַׁנְתָּ!
וּמָחָר עִם אוֹר הַבֹּקֶר, לָהּ תִּהְיֶה חָתָן וּבַעַל.
-לֹא יֹאבֶה זֹאת אֵל מִמַּעַל, לֹא הַבְּתוּלָה הַמְכוֹכֶבֶת!
אִשָּׁה אֲשֶׁר גְּבִרְתִּי הָיְתָה, עַתָּה יֹאבוּ כִּי אֶשָּׂאֶהָ. |