|
Ricas tiendas le rodean de terciopelo y brocado
Y en la más chiquita de ellas está un rubin esmaltado
Salga el uno, salgan dos salga el rey don Fernando
-El valor de mi caballo no le tiene en su reinado
Oyéndolo está el rey y quedó mal encarado
L'otro día la mañana su hija levantara
-Levántate tú la Urraca
Y arrelúmbrate tu cara como espada cercalada
Cuando pasare el buen Sidi entretiénele en palabras
Las palabras sean pocas y de amor sean tratadas
-¿Cómo lo haré mi padre que de amor yo no sé nada?
-Yo te enseñaré la Urraca como si fueras usada
L'otro día la mañana y el Sidi por allí pasara
-¿Quién es ese y cuál es ese que se pasa y no me habla?
-El Sidi soy mi señora que por ti colguí mi espada
-Si os parece el buen Sidi me tiro y de esta ventana
-Si os tiraréis la Urraca os reciberé mi falda
Ellos en estas palabras los caballos rebuznaran
-Me parece la Urraca que gran traición hay armada
-No la armo yo el buen Sidi ni mi padre lo demanda
Ellos en estas palabras el rey por allí pasara
Sacó espada de su cinto
La cabeza entre los hombros y al suelo se l'arronjara
Grito diera la Urraca y se tiró de la ventana
Juntitos mueren los dos juntitos en una hora. |
אֹהָלִים סָבִיב יַקִּיפוּ מִקְּטִיפָה וּבַד מִשְׁבֶּצֶת;
בַּקָּטָן אֲשֶׁר בָּהֶם אֶבֶן אֹדֶם מְזֻגֶּגֶת.
יָצָא אֶחָד יָצְאוּ גַּם שְׁנַיִם וְהַמֶּלֶךְ דוֹן פֶרְנַנְדוֹ.
-לְסוּסִי כְּלָל לֹא תִּשְׁוֶה כָּל מַמְלַכְתְּךָ, הַמֶּלֶךְ.
לִדְבָרָיו, בְּמוֹרַת רוּחַ, אָז הִקְשִׁיב שָׁמַע הַמֶּלֶךְ.
וּלְמָחֳרָת בִּתּוֹ הִשְׁכִּימָה, קָמָה לָהּ עִם בּוֹא הַבֹּקֶר.
-קוּמִי נָא בִּתִּי אוּרָקָה!
אֶת פָּנַיִךְ נָא שִׁטְפִי וְהַבְרִיקִי כִּבְרַק חֶרֶב.
עֵת יַחְלֹף לו מִשָּׁם סִידִי, בְּאָזְנָיו מִלִּים הַשְׁמִיעִי
מוּעָטוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן תִּתְחַזִּי לִמְאֹהֶבֶת.
-אֵיךְ, אָבִי, זֹאת אֶעֱשֶׂה, בָּאַהֲבָה אֵינִי מֻרְגֶּלֶת.
-אֲנִי, זֹאת אֲלַמְּדֵךְ, בִּתִּי, כְּמוֹ הָיִית מִכְּבָר מֻרְגֶּלֶת.
לְמָחֳרָת חָלַף לוֹ סִידִי דֶּרֶךְ שָׁם דַּרְכּוֹ עוֹבֶרֶת.
-מִיהוּ זֶה מִכָּאן עוֹבֵר וּלְשׁוֹנוֹ מְאוּם דּוֹבֶרֶת?
-אֲנִי הוּא הָעוֹבֵר פֹּה, סִידִי, בְּשֶׁלָּךָ חָגַרְתִּי חֶרֶב.
-אִם תֹּאבֶה, אֲנִי אֵלֶיךָ מִסַּף זֶה אֶהֱיֶה קוֹפֶצֶת.
אִם זֹאת תַּעֲשִׂי אוּרָקָה, זְרוֹעִי אוֹתָךְ תִּהְיֶה קוֹלֶטֶת.
אך מִלִּים אֵלֶּה הִשְׁמִיעַ, נְהָקַת סוּסִים נִשְׁמַעַת.
-מַה זֹאת לִי עוֹלַלְתְּ אוּרָקָה, דְּבַר בְּגִידָה אַתְּ מְחוֹלֶלֶת?
-לֹא בְּגִידָה כְּלָל בְּיָדַי, לֹא בִּקְּשַׁנִי זֹאת הַמֶּלֶךְ.
עוֹד דּוֹבְרִים הֵם וְהַמֶּלֶךְ שָׁם עָבַר קָרַב מִנֶּגֶד.
מִנְּדָנָהּ שָׁלַף הַחֶרֶב.
גֻּלְגָּלְתּוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו נִכְרְתָה, אַרְצָה מוּטֶלֶת,
זָעֲקָה אֲזַי אוּרָקָה, מִן הַסַּף עָצְמָה מַפֶּלֶת.
יַחַד נְשַׁמְתֶּם הֵשִׁיבוּ אָז שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו כְּהֶרֶף. |