|
Paseábase Carmela por la su sala reale
Con los dolores de parto que los corazones parte
-Ay Dios mío y quién me diera una salita que el valle
Y por compaña quisiera un angelito y su madre
Oyéndola está la suegra y rabiando de coraje
-Toma tu ropa Carmela y vete allá de tu madre
A la noche vendrá Pedro yo le daré de cenare
Le daré camisa limpia y le mandaré por ti
A la noche vino Pedro preguntara por Carmela
¿Dónde está Carmela mi madre dónde está mi buen donaire?
Cuando no la veo en frente se me oscure esos lugares
-No preguntes por Carmela ni la digas buen donaire
Me ha dicho mala mujer y tú eres hijo de un fraile
Montó Pedro en su caballo y se la echara a buscare
-Levántate tú Carmela y vete pronto a la casa
-¿Cómo quieres me levante
Que de dos horas parida no hay mujer que se levante
-Levántate Carmela no vuelvas a replicarme
Levántate tú Carmela y móntate en el caballo
En medio de aquel mitad tengo intención de matarte
En medio de aquel mitad se encontrara al buen padre
-Buenos días Pedro ya tenemos un infante
-El infante vivirá y Carmela Dios lo sabe
Que de dos horas parida el infante hablaría
Esa madrecita mía en la buena gloria vaya
Y la abuelita mía en el infierno vaya. |
מְשׁוֹטֶטֶת לָהּ כַּרְמֶלָּה, שָׁם בְּאוּלַמֵּי הַמֶּלֶךְ,
אֶת לִבָּהּ כְּאֵב פּוֹלֵחַ, אֲחוּזָה צִירֵי יוֹלֶדֶת.
-אֱלֹהַי, הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי בְּחַדְרוֹן קָטָן בָּעֵמֶק
וְעִמִּי שָׁם אַנְגֵ'לִיטוֹ וְגַם אִמָּא הָאוֹהֶבֶת.
הֶחָמוֹת אֲשֶׁר שָׁמְעָה זֹאת, לָהּ הוֹדִיעָה בְּרֹב רֹגֶז:
-קְחִי, כַּרְמֶלָּה, אֶת בְּגָדַיִךְ, אֶל אִמֵּךְ פְּנִי נָא לָלֶכֶת,
עֵת יָשׁוּב הַבַּיְתָה פֶּדְרוֹ, לוֹ אַגִּישׁ סְעוּדַת עֶרֶב.
לְבַקְּרֵךְ אָז אֶשְׁלְחֵהוּ, בְּכֻתֹּנֶת מְכֻבֶּסֶת.
לְעֵת לַיִל שָׁב דוֹן פֶּדְרוֹ, הוּא שׁוֹאֵל אוֹדוֹת כַּרְמֶלָּה:
-אֵי הִנָּהּ, הַגִּידִי, אִמָּא, אֲהוּבָה שֶׁלִּי, בַּת חֶמֶד?
מִין קַדְרוּת לוֹבֵשׁ הַבַּיִת כְּשֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית מִנֶּגֶד.
-אֶל תִּשְׁאַל, בְּנִי, לְכַרְמֶלָּה, אֶל תִּקְרָא לָהּ גַּם בַּת חֶמֶד,
כִּי אוֹתִי כִּנְּתָה מִרְשַׁעַת, וּלְךָ קָרְאָה בֶּן כֹּמֶר.
עַל סוּסוֹ עָלָה דוֹן פֶּדְרוֹ, לְבַקְּשָׁהּ יָצָא כְּחֶטֶף.
-עוּרִי, קוּמִי לָךְ כַּרְמֶלָּה, חִישׁ הַבַּיְתָה אַתְּ חוֹזֶרֶת.
-אֵיךְ לָקוּם פֹּה תְּבַקְּשֵׁנִי, [וְהַבַּיְתָה חִישׁ לָלֶכֶת]
הֵן זֶה אַךְ שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם, שֶׁכָּרַעְתִּי פֹּה לָלֶדֶת.
-קוּמִי, קוּמִי לָךְ כַּרְמֶלָּה, וּתְנִי לִשְׂפָתַיִךְ אֵלֶם.
קוּמִי, קוּמִי לָךְ כַּרְמֶלָּה, עַל הַסּוּס עֲלִי כְּהֶרֶף.
לְהָרְגֵךְ אֲנִי עוֹמֵד, בְּלִי דִּחוּי, עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.
אָז נִקְרָה לָהֶם אָבִיהָ, בִּהְיוֹתָם עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.
-יְבֹרַךְ יוֹמְךָ, דוֹן פֶּדְרוֹ, אָב אַתָּה לְיוֹרֵשׁ עֶצֶר!
-לוּ יִחְיֶה לִי הָאִינְפַנְטֶה, אַךְ כַּרְמֶלָּה, מִי יוֹדֵעַ.
הָאִינְפַנְטֶה שֶׁהֵגִיחַ רַק לִפְנֵי שָׁעָה מִבֶּטֶן
סָח: בְּרוּכָה הִיא אִמָּא, לִתְהִלָּה הִיא מְזֻמֶּנֶת
אַךְ כְּנֶגֶד זֹאת לְסַבְתָּא, אֶת לֹעָהּ תִּפְעַר הַתֹּפֶת. |