|
Tres hijitas tiene el rey que las tiene arregaladas
Y la más chiquita de ellas Adelina se llamaba
Un día estando almorzando dijo el rey a la niña
-Padre, ¿qué me remiráis? -hija no te veo nada
Que tú has de ser mi mujer tus hermanas mis cuñadas
-No lo quiera Dios del Cielo ni Dios lo demanda
-Pronto, pronto mis criados y a meter a Adelina
En la cárcel más oscura que no oiga ni vea
Por beber darla a beber el agua del mar salada
Y comida darla siempre una carne quemada
Al fin de tres meses Adelina se asomó a la ventana
Y vio a su padre jugando el juego de dama
-Mi padre por ser mi padre dame un poquito de agua
Que de sed y no de hambre la vida entregara
Vete, vete, Adelina vete niña mala
Que no quisiste ser mi mujer amada
Fin de otros tres meses asomose a la ventana
Y vio a su hermano que estaba escribiendo cartas
-Mi hermano por ser mi hermano dame un poquito de agua
Que de sed y no de hambre toda mi alma entregara
Pronto, pronto mis criados a dar agua agua a Adelina
Unos con jarros de oro y otros con jarros de plata
El agua no llegó a punto Adelina entregó el alma. |
יֵשׁ שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת לַמֶּלֶךְ לְלִבּוֹ מַה יְקָרוֹת הֵן
הַקְּטַנָּה מִבֵּין שְׁלָשְׁתָּן אֲדֶלִינָה יִקְרְאוּהָ.
פַּעַם בְּשִׁבְתָּם לָאֹכֶל, בָּהּ הִבִּיט, דִּבֵּר אָבִיהָ.
-מַה כֹּה תִּתְבּוֹנֵן בִּי, אַבָּא, -לֹא בִּתִּי, כְּלָל לֹא אַבִּיט בָּךְ.
אַתְּ תִּהְיִי לִי לְאִשָּׁה, לְגִיסוֹת – שְׁתֵּי אַחְיוֹתַיִךְ!
-לֹא יֹאבֶה זֹאת אֱלֹהִים, לֹא יִרְצֶה בְּכָךְ אֱלֹהַּ!
-עֲבָדַי, נָא חוּשׁוּ, חוּשׁוּ, קְחוּ מִכָּאן אֶת אֲדֶלִינָה
בְּתָא כֶּלֶא אַפְלוּלִי – בַּל תִּשְׁמַע שָׁם - הַנִּיחוּהָ!
כִּי תִּצְמָא, מֵי יָם מָלוּחַ לָהּ הָבִיאוּ, הַגְמִיעוּהָ.
לֶאֱכֹל כִּי תְּבַקֵּשׁ, רַק בָּשָׂר חָרוּךְ תִּתְּנוּ לָהּ.
חֳדָשִׁים שְׁלוֹשָׁה חָלְפוּ, מִן הַצֹּהַר אֲדֶלִינָה
אֶת אָבִיהָ רָאֲתָה, מְשַׂחֵק מִשְׂחַק הַ"דָאמָה"
-אַבָּא, בִּהְיוֹתְךָ לִי אָב, מַיִם נָא אוֹתִי הַגְמִיעַ,
פֶּן מִתּוֹךְ צָמָא וְחֹרֶב, לֶאֱלֹהַי רוּחִי אָשִׁיבָה.
-דֹּמִּי, דֹּמִּי, בַּת רָעָה, הִסְתַּלְּקִי לָךְ אֲדֶלִינָה,
לְאִשָּׁה וַאֲהוּבָה, לֹא אָבִיתָ לִהְיוֹת, סִבְלִי נָא!
עוֹד שְׁלוֹשָׁה חָלְפוּ עָבְרוּ, מִן הַצֹּהַר אֲדֶלִינָה
אֶת אָחִיהָ רָאֲתָה, בְּכָתְבוֹ אִגְּרוֹת הִבְחִינָה.
-אַח שֶׁלִּי, אַתָּה לִי אַח, מַיִם נָא אוֹתִי הַגְמִיעַ,
פֶּן מִתּוֹךְ צָמָא וְחֹרֶב, לֶאֱלֹהַי רוּחִי אָשִׁיבָה.
-עֲבָדַי, נָא חוּשׁוּ, חוּשׁוּ מַיִם תְּנוּ לַאֲדֶלִינָה,
אֲחָדִים בְּכַד זָהָב אֲחֵרִים בְּכַד מִכֶּסֶף!
טֶרֶם שָׁבוּ, אֶת נַפְשָׁהּ, כְּבָר הֵשִׁיבָה אֲדֶלִינָה. |