|
La reina Sherifa mora la que mora en Almería
Dicen que tiene deseos de una cristiana cautiva
Los moros como la oyeran por todas partes se iban
D'ellos se iban para Francia d'ellos para l'Almería
Ya encontran al conde Flores que a la condesa traía
Libro de oro en la su mano las oraciones leía
Pidiéndole a Dios del Cielo que le diera hijo o hija
Que le heredaran sus bienes qu'heredero no tenía
Ya matan al conde Flores y a la condesa traían
-Aquí tenéis mi señora la esclava que vos queríais
Que no es mora ni cristiana ni es hecha a la malicia
Sino condesa y marquesa señora de gran valía
-Tomái las llaves mi esclava de la espensa y la cocina
Yo las tomaré señora por la gran desdicha mía
Ayer condesa y marquesa y hoy esclava en la cocina
Quiso Dios y la fortuna que las dos quedan encinta
La reina tuvo una niña y la esclava un niño
Las negras de las comadres por ganarse la fortuna
Dieron el niño a la reina y la niña a la esclava
Con lágrimas en sus ojos canta la esclava a la niña
-¿Quién te me diera hija mía en los campos de Almería?
Te nombrara Blanca Flor nombre de una hermana mía
Que la cautivaron moros dia de pascua florida
-Por tu salud mi esclava canta otra vez a tu niña
-¿Quién te me diera hija mía en los campos de Almería?
Te nombrara Blanca Flor nombre de una hermana mía
Que la cautivaron moros día de pascua florida
Y de allí se conocieron que eran hermanas queridas |
שֶׁרִיפָה הַמַּלְכָּה הַמּוֹרִית הַגָּרָה בְּאַלְמֵרִיאָה
בְּנוֹצְרִית שְׁבוּיָה חוֹשֶׁקֶת, כָּךְ אָמְרָה הִיא וְהִצְהִירָה
אַךְ שָׁמְעוּ, יָצְאוּ הַמּוֹרִים לְמַלֵּא אֶת מוֹצָא פִּיהָ
מֵהֶם עוֹשִׂים דַּרְכָּם צָרְפָתָה, וּמֵהֶם לְאַלְמֵרִיאָה
בָּרוֹזֵן פְלוֹרֶס פָּגְשׁוּ הֵם, הָרוֹזֶנֶת שָׁם מַסִּיעַ.
סֵפֶר פָּז לָהּ בְּיָדֶיהָ, תַּעְתִּיר הִיא וְתַפְגִּיעַ,
מֵאֱלֹהֵי מָרוֹם שׁוֹאֶלֶת בֵּן אוֹ בַּת שֶׁיַּעֲנִיק לָהּ,
רְכוּשָׁהּ הָרַב לָרֶשֶׁת, כִּי יוֹרֵשׁ עֲדַיִן אֵין לָהּ.
מְמִיתִים הֵם אֶת דּוֹן פְלוֹרֶס, אוֹתָהּ יָחוּשׁוּ לְהַסִּיעַ.
-קְחִי אֶת הַשִּׁפְחָה, גְּבֶרֶת, הַשִּׁפְחָה שֶׁהִתְאַוֵּית לָהּ.
לֹא נוֹצְרִית הִיא וְלֹא מוֹרִית, וּתְמִימָה הִיא, אֵין בָּהּ רֶשַׁע,
יַעַן כִּי רוֹזֶנֶת הִיא, רַבַּת עֵרֶךְ וּמַרְקִיזָה.
אֶת מַפְתְּחוֹת הַמְּזָוֶה וְהַמִּטְבָּח, שִׁפְחָה, קַבָּלִי נָא.
מִיָּדֵךְ אֶקַּח, גְּבִרְתִּי, כִּי גּוֹרָל מַר לִי הִגִּיעַ;
שִׁפְחַת מִטְבָּח אֲנִי הַיּוֹם, אֶתְמוֹל רוֹזֶנֶת וּמַרְקִיזָה.
בִּרְצוֹן גּוֹרָל וְאֵל, לַשְּׁתַּיִם יַחַד עֵת לֵדָה הִגִּיעָה.
הַמַּלְכָּה, בַּת הִיא יָלְדָה, הַשִּׁפְחָה בֵּן הִיא הֵבִיאָה.
הַמְיַלְּדוֹת הַמְרֻשָּׁעוֹת כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּשַׁי וְתֶשֶׁר,
לַמַּלְכָּה, הַבֵּן נָתְנוּ, לַשִּׁפְחָה הַבַּת הִגִּיעָה.
שָׁרָה הַשִּׁפְחָה לַבַּת, וּדְמָעוֹת זוֹלְגוֹת עֵינֶיהָ:
-אַיי, בִּתִּי, מִי זֶה יִתְנֵנִי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת אַלְמֵרִיאָה!
בְּלַנְקָה פְלוֹר אָז לָךְ קָרָאתִי, כַּאֲחוֹת שֶׁאֲהַבְתִּיהָ,
שֶׁנָּפְלָה שְׁבִי בְּיָד מוֹרִים עֵת יוֹם חַג פַּסְחָא הִפְצִיעַ.
-שֶׁתִּחְיִי לִי, הַשִּׁפְחָה, שִׁירִי שׁוּב זֹאת, בָּךְ אַפְגִּיעַ!
-אַיי, בִּתִּי, מִי זֶה יִתְנֵנִי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת אַלְמֵרִיאָה!
בְּלַנְקָה פְלוֹר אָז לָךְ קָרָאתִי, כַּאֲחוֹת שֶׁאֲהַבְתִּיהָ,
שֶׁנָּפְלָה שְׁבִי בְּיָד מוֹרִים עֵת יוֹם חַג פַּסְחָא הִפְצִיעַ.
כָּכָה הִתְוַדְּעוּ הַשְּׁתַּיִם, אָחוֹת אֶת אֲחוֹתָהּ הִכִּירָה. |