|
Levantóse el conde Niño mañanita de San Juan
A dar agua a sus caballos a las orillas del mar
Mientras los caballos beben el conde dice un cantar
Puertas que estaban cerradas se abrieron de par en par
Mujeres que están encinta(s) ya lo iban (a) abortar
Hombres que van por caminos se vuelven a la ciudad
Si dormís la niña infanta si dormís o recordáis
Oyerís como lo canta la sirena de la mar
No es la sirena mi madre ni menos es su cantar
El conde Niño es mi madre y a mí viene a demandar
Si te demanda la infanta yo le mandaré a matar
Si le matas la mi madre juntos nos han d'enterrar
La reina con grandes celos a los dos mandó a matar
De ella corre leche y sangre del conde sangre real
A ella la enterró en la iglesia y al conde en Campo Real
De ella salió una toronja de él saliera un limonar
Crece el uno, crece el otro ya se iban a juntar
La reina con grandes celos a los dos mandó a cortar
De ella salió una paloma de él saliera un gavilán
Vuela el uno, vuela el otro y al cielo van a juzgar
Y no son tres días pasados la reina que muerta está. |
הִשְׁכִּים לוֹ הַדֻּכָּס דּוֹן נִינְייוֹ בֹּקֶר שֶׁל יוֹם סַן חוּאָן,
אֶת סוּסָיו הַשָּׁקוֹת לָקַח הוּא שָׁמָּה, אֵצֶל שְׂפַת הַיָּם.
וּבְעוֹד הַסּוּסִים שׁוֹתִים שָׁם הוּא בְּזֶמֶר אָז פָּצַח.
הַדְּלָתוֹת שֶׁנְּעוּלוֹת הֵן נִפְתְּחוּ כֻּלָּן אֲזַי.
וְנָשִׁים הָרוֹת הִפִּילוּ אָז לְפֶתַע עֻבָּרָן.
גְּבָרִים אֲשֶׁר רָכְבוּ בַּדֶּרֶךְ הָפְכוּ, חָזְרוּ אֶל מְקוֹמָם.
-אִם תִּשְׁנִי לָךְ, הָאִינְפַנְטָה, אִם עֲדַיִן נָמָה אַתְּ,
בּוֹאִי וְשִׁמְעִי אֵיךְ שָׁרָה הַסִּירֶנָה מִן הַיָּם.
-לֹא אִמִּי, אֵין זוֹ סִירֶנָה, לֹא שִׁירָהּ הוּא שֶׁיֻּשַּׁר.
הַדֻּכָּס דּוֹן נִינְייוֹ שָׁר שָׁם לְבַקְּשֵׁנִי בָּא עַכְשָׁו.
-אִם אוֹתָךְ הוּא מְבַקֵּשׁ שָׁם, לְהָרְגוֹ חִישׁ פֹּה אֶשְׁלַח!
-אִם אוֹתוֹ, אִמִּי, תָּמִיתִי, תִּקְבְּרוּנוּ אָז יַחְדָּו.
בְּקִנְאָה הָאֵם הֵמִיתָה אֶת הַשְּׁנַיִם אָז יַחְדָּו.
הִיא זָבָה חָלָב וְדָם שָׁם הַדֻּכָּס שׁוֹתֵת רַק דָּם.
אוֹתָהּ בַּכְּנֵסִיָּה הִטְמִינוּ הוּא בִּשְׂדֵה מַלְכוּת נִקְבַּר.
מִמֶּנָּה אֶשְׁכּוֹלִית הִבְקִיעָה מִמֶּנּוּ עֵץ לִימוֹן בָּקַע.
וְגָדְלוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם עַנְפֵיהֶם אֻגְּדוּ יַחְדָּו.
בְּקִנְאָה הָאֵם צִוְּתָה אָז לְכָרְתָם בְּהֶנֵּף יָד.
מִמֶּנָּה אָז יוֹנָה הִבְקִיעָה וּמִמֶּנּוּ נֵץ בָּקַע.
עָפָה זוֹ הַלָּה שָׁם עָף לוֹ מִשְּׁמֵי מָרוֹם חָרְצוּ מִשְׁפָּט.
רַק שְׁלוֹשָׁה יָמִים חָלְפוּ כָּךְ הַמַּלְכָּה מֵתָה אֲזַי. |