|
Cercada esta Santa Fuente de un fino lienzo encerado
Ricas tiendas le rodean de terciopelo y brocado
En la más chiquita de ella está un Cristo señalado
En la cabeza del Cristo está un rubi esmaltado
Que si le aprecias el rey vale más que tu reinado
A las doce horas del día un moro se (ha) acercado
Sobre un caballo montado de muchas marcas marcado
Y el moro que sobre él monta parece de gran estado
La barba trae peluda y el cabello crespo y cano
Su brazo blanco y velludo la mitad d'él alhiñado
Y antes que a Valencia llegue un billete le ha mandado (x2)
Ay Valencia y ay Valencia Valencia la bien cercada
Primero fuistis de moros que de cristianos ganada
Y ahora si Allah me ayuda y a moros seréis tornada
Y a ese perro de ese Sidi yo le pelaré las barbas
Su mujer Chimena Robles será la mía cozinada
Con su hija de rubios cabellos esa me hará la cama
Y la más chiquita de ellas esa me enciende las duayas
Y su hija doña Urraca esa es mi enamorada
Oído lo había el buen Sidi desde su sala reales
Dados que tiene en la mano al suelo los arronjara
Fuese para los palacios donde la Urraca estaba
-En buena hora 'stéis la Urraca mi estrella de oro esmaltada
-En ella vengáis mi padre espejo donde yo me miraba
Levántate la Urraca levántate de mañana
Quítate paños de siempre y ponte los de la pascua
Con agua de la redoma arrebólate la cara
Hasta que saques el rostro como espada cercalada
Con ciento de tus donzellas asómate a la ventana
Cuando pasare ese Sidi entreténmele en palabras
Las palabras sean pocas y en amor sean tocadas
-¿Cómo lo haré mi padre que de amor no entiendo y nada?
-Yo te enseñaré mi hija como si fueras auzada
Ya se levanta la Urraca se levanta de mañana
Quitose paños de siempre y puso los de la pascua
Con agua de esa redoma arrebólase la cara
Con ciento de sus doncellas asomose a la ventana
Por allí pasara el rey le decía estas palabras
-¿Quién es ese o cuál es ese que está por esta ventana?
-La Urraca soy señor que de ti pierdo el alma
Siete años hacían siete y yo en esta ventana
-Y otros siete la Urraca que por ti colguí la espada
-De tus amores el Sidi tirarme por la ventana
-Si te tiras la Urraca yo te recibo en mi halda
Y ellos en estas palabras los caballos rebuznaran
-¿Qué es eso la Urraca? gran traición tenéis armada
No tengo traición ninguna ni mi linaje lo uzara
Los caballos de mi padre no los han dado cebada
La cabeza entre los hombros al suelo se la arronjara
Y otro día en la mañana y el buen Sidi que reinara. (x2) |
עֲטוּפָה הִיא סַנְטָה פוּאֵינְטֵי בְּאָרִיג דַּק וִיקַר עֵרֶךְ,
אֹהָלִים סְבִיבָהּ מֻקֶּפֶת מִקְּטִיפָה וּבַד מִשְׁבֶּצֶת;
בַּקָּטָן אֲשֶׁר בָּהֶם דְּמוּת שֶׁל קְרִיסְטוּס מִסְתַּמֶּנֶת,
אֶת רֹאשׁוֹ שָׁם אֶבֶן אֹדֶם מְזֻגֶּגֶת מְעַטֶּרֶת;
וְשָׁוָה הִיא בְּעֶרְכָּהּ לְמַמְלַכְתְּךָ, הַמֶּלֶךְ.
כַּחֲצוֹת הַיּוֹם מַגִּיעַ מוֹרוֹ וְקָרֵב לָגֶשֶׁת
עַל גַּב סוּס, רַעֲמָתוֹ, שְׁלַל אוֹתוֹת הִיא מְעֻטֶּרֶת.
וְהַמוֹרוֹ הָרוֹכֵב, דְּמוּת נִשֵּׂאת לוֹ וְנִכְבֶּדֶת,
לוֹ זָקָן, שִׁפְעַת שֵׂעָר לוֹ, שֶׁכְּסוּפָה הִיא וּמְתֻלְתֶּלֶת.
זְרוֹעַ שְׂעִירָה צֶחָה לוֹ, מַחְצִיתָהּ מָשַׁח בַּכֹּפֶר.
טֶרֶם אֶל וָלֶנְסְיָה בָּא, לָהּ שָׁלַח הָאִישׁ אִגֶּרֶת:
"אַיי וָלֶנְסְיָה, אַיי וָלֶנְסְיָה אַיי וָלֶנְסְיָה הַמְבֻצֶּרֶת,
קֹדֶם שֶׁכְּבָשׁוּךָ נוֹצְרִים, לַמוֹרִים הָיִית שַׁיֶּכֶת;
עַתָּה אִם יַעַזְרֵנִי אַלְלָה, לִידֵיהֶם תִּהְיִי מוּשֶׁבֶת.
אֶת זְקַן סִידִי, זֶה הַכֶּלֶב, עוֹד יָדִי תִּהְיֶה תּוֹלֶשֶׁת,
אֶת אִשְׁתּוֹ שִׁימֶנָה רוֹבְּלֶס אָז אֶקַּח לִי לִמְבַשֶּׁלֶת,
וּבִתּוֹ הָאַדְמוֹנִית, יְצוּעִי תִּהְיֶה עוֹרֶכֶת.
הַקְּטַנָּה שֶׁבֵּין בְּנוֹתָיו, אֶת הָאָח תִּהְיֶה מַבְעֶרֶת,
וּבִתּוֹ דוֹנְיָה אוּרָקָה, לִי תִּהְיֶה אָז לְפִילֶגֶשׁ."
זֹאת שָׁמַע סִידִי הַטּוֹב, בְּחַדְרֵי אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ,
קֻבִּיּוֹת שֶׁבְּיָדָיו, הֱטִילָן הוּא אֶל הָאָרֶץ,
לָאַרְמוֹן אֲזַי נִגַּשׁ, בּוֹ אוּרָקָה מִתְגּוֹרֶרֶת.
-מְבֹרֶכֶת לִי תִּהְיִי, כְּכוֹכָב אַתְּ לִי מַזְהֶרֶת!
-מְבֹרָךְ תִּהְיֶה, אָבִי, כַּמַּרְאָה, שֶׁלִּי מַבְהֶקֶת!
-קוּמִי נָא בִּתִּי אוּרָקָה, לְהַשְׁכִּים תִּהְיִי נֶחְפֶּזֶת,
נָא הַחְלִיפִי שַׂלְמוֹתַיִךְ, בִּגְדֵי חַג תִּהְיִי לוֹבֶשֶׁת,
קְלַסְתֵּרֵךְ הַצַּח בְּמַיִם טְהוֹרִים תִּהְיִי שׁוֹטֶפֶת,
עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ פָּנַיִךְ, מַבְהִיקִים כִּבְרַק הַחֶרֶב.
עִם עַלְמוֹתַיִךְ בַּחַלּוֹן תִּתְגַּלִּי, מִשָּׁם נִשְׁקֶפֶת,
עֵת יַחְלֹף מִשָּׁם הָאִישׁ, בְּאָזְנָיו מִלִּים הַשְׁמִיעִי
מוּעָטוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן תִּתְחַזִּי לִמְאֹהֶבֶת.
-אֵיךְ, אָבִי, זֹאת אֶעֱשֶׂה, בָּאַהֲבָה אֵינִי מֻרְגֶּלֶת.
-אֲנִי, זֹאת אֲלַמְּדֵךְ, בִּתִּי, כְּמוֹ הָיִית מִכְּבָר מֻרְגֶּלֶת.
מַשְׁכִּימָה לָהּ כְּבָר אוּרָקָה, לְהַשְׁכִּים קוּם הִיא נֶחְפֶּזֶת,
שַׂלְמוֹתֶיהָ מַחְלִיפָה, בִּגְדֵי חַג הִיא כְּבָר לוֹבֶשֶׁת,
וּבְמַיִם טְהוֹרִים קְלַסְתֵּרָהּ הִנָּהּ שׁוֹטֶפֶת;
עִם עַלְמוֹתֶיהָ בַּחַלּוֹן מִתְגַּלָּה הִיא וְנִשְׁקֶפֶת.
סָח לָהּ בְּעָבְרוֹ מִשָּׁם, אֶת דְּבָרוֹ זֶה, אָז הַמֶּלֶךְ:
-מִיהִי זוֹ אֲשֶׁר הוֹפִיעָה בַּחַלּוֹן אֵלַי נִשְׁקֶפֶת?
-אֲדוֹנִי, אֲנִי אוּרָקָה, בְּשֶׁלְּךָ נַפְשִׁי אוֹבֶדֶת!
הֵן שֶׁבַע שָׁנִים הִמְתַּנְתִּי, בַּחַלּוֹן הַזֶּה נִשְׁקֶפֶת.
-שֶׁבַע נוֹסָפוֹת הַמְתִּינִי, בְּשֶׁלָּךָ חָגַרְתִּי חֶרֶב.
-בְּאַהֲבָתְךָ אָטִיל אֶת עַצְמִי פֹּה מִן הַצֹּהַר.
אִם זֹאת תַּעֲשִׂי אוּרָקָה, זְרוֹעִי אוֹתָךְ תִּהְיֶה קוֹלֶטֶת.
רַק מִלִּים אֵלֶּה הִשְׁמִיעַ, נְהָקַת סוּסִים נִשְׁמַעַת.
-מַה זֹאת לִי עוֹלַלְתְּ אוּרָקָה, דְּבַר בְּגִידָה אַתְּ מְחוֹלֶלֶת?
-לֹא בְּגִידָה כְּלָל בְּיָדַי, בְּכָזֹאת אֵינִי מֻרְגֶּלֶת.
זֶה סוּסֵי אָבִי צוֹנְפִים, שְׂעוֹרָה לָהֶם נִדְרֶשֶׁת.
גֻּלְגָּלְתּוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו נִכְרְתָה, אַרְצָה מוּטֶלֶת,
וּלְמָחָר עִם בּוֹא הַבֹּקֶר סִידִי שָׁם הֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ. |