|
Mañanita, mañanita mañanita de San Juan
Se pasea el rey vizconde por las orillas del mar
Mientras su caballo bebe el rey se puso a cantar
Mira hija cómo cantan las serenitas del mar
Madre no son serenita(s) ni tampoco serena
Que es el hijo del vizconde que por mis amores está
Si es el hijo (d)el rey vizconde que por tus amores está
A las tres de la tarde lo mandamos a matar
La niña que escucha eso a casa de su tía va
Ay Tiita de mi alma un favo(r) quiero alcanzar
Ese favor que me pide(s) es imposible de alcanza(r)
Márchate para tu casa por allí lo ves pasa(r)
Y a las tres de la tarde ya lo llevan a enterrar
Adiós Pepe de mi alma yo me quedo y tú te va(s)
Dentro de los ocho día(s) a tu lado me tendrás
Pasa uno y pasan dos la niña malita está
Pasan tre(s) y pasan cuatro la niña se ha muerto ya
Y al otro día siguiente ya la llevan a enterrar
Y al lado de aquella tumba ha florecido un rosa(l)
Que curaba manco y ciego y de toda enfermedad
Rosa linda, rosa linda por la Santa Trinidad
Si me curas este ojo yo te haré una catedral
Y si estás ciega de un ojo de los do(s) te vas a quedar
Amores que se querían no los dejaste rosar
Un rosal cría una rosa y una maceta un clavel
Y un padre cría una hija sin saber pa' quién va ser.
|
בֹּקֶר זֶה, אַךְ זֶהוּ בֹּקֶר בֹּקֶר הוּא שֶׁל סַן חוּאַן
הָרוֹזֵן שָׁם מְהַלֵּךְ לוֹ לְבַדּוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם,
וּבְעוֹד סוּסוֹ שׁוֹתֶה הַמַּיִם, הוּא בְּזֶמֶר אָז פָּצַח.
-בּוֹאִי בַּת שֶׁלִּי, הַקְשִׁיבִי לַסִּירֶנוֹת מִן הַיָּם.
-לֹא סִירֶנוֹת הֵן כְּלָל, אִמָּא, הַשָּׁרוֹת שָׁם אֶת שִׁירָן,
זֶה בֶּן הָרוֹזֵן הַשָּׁר שָׁם, הוּא אֲשֶׁר בִּי מְאֹהָב.
-אִם בֶּן הָרוֹזֵן הִנֵּהוּ אֲשֶׁר בָּךְ הוּא מְאֹהָב,
בְּשָׁלוֹשׁ עִם בּוֹא הָעֶרֶב לְהָמִית אוֹתוֹ נִשְׁלַח.
בְּשָׁמְעָהּ, הַבַּת הוֹלֶכֶת, חִישׁ פּוֹנָה אֶל דּוֹדָתָהּ:
-דּוֹדָתִי, מַה יְקָרָה לִי, נִשְׁמָתִי, מִמֵּךְ אֶשְׁאַל,
-אֶת שֶׁתִּשְׁאָלִי מִמֶּנִי לְקַיֵּם כְּלָל לֹא אוּכַל.
אֶל בֵּיתֵךְ לְכִי וּרְאִי נָא בְּעָבְרוֹ מִנֶּגֶד שָׁם.
בְּשָׁלוֹשׁ, עִם רֶדֶת עֶרֶב, לִקְבוּרוֹת הָאִישׁ מוּבַל.
-רֹב שְׁלוֹמוֹת לְךָ, הָהּ, פֶּפֶּה, תֵּלֵךְ וְתַשְׁאִירֵנִי כָּאן,
עוֹד שְׁמוֹנָה יָמִים אַגִּיעַ, לְצִדְּךָ אֲזַי אֶשְׁכַּב.
יוֹם חוֹלֵף, עוֹבְרִים יוֹמַיִם, מַה חוֹלָה הִנָּהּ הַבַּת.
שְׁלוֹשָׁה וְאַרְבָּעָה חָלְפוּ כְּבָר נִשְׁמָתָהּ הַבַּת תִּפַּח.
יוֹם הַמָּחֳרָת יוֹבִילוּ לִקְבוּרוֹת שָׁם אֶת הַבַּת.
וּלְיַד קִבְרָהּ הִפְצִיעַ שִׂיחַ שֶׁל וְרָדִים אֲזַי,
לְעִוֵּר וְדַךְ וּלְנֶגַע רְפוּאָה יָבִיא יִשָּׂא.
-וֶרֶד חֵן, וַרְדִי אֱמֹר נָא, בַּשִּׁלּוּשׁ אַשְׂבִּיעֲךָ,
אֶת עֵינִי רַפֵּא, אֶבְנֶה אָז קָתֶדְרָלָה לִכְבוֹדְךָ.
-אִם עֵינֵךְ אַחַת עִוֶּרֶת, תִּתְעַוֵּר גַּם הַשְּׁנִיָּה!
אַהֲבָה שֶׁבֵּין הַשְּׁנַיִם, לָהּ לִפְרֹחַ לֹא נָתַתְּ.
הַוַּרְדִּית תַּצְמִיחַ וֶרֶד, וְצִפֹּרֶן מוּל יִגְדַּל.
אָב מוֹלִיד בַּת וִיגַדְּלֶהָ, לֹא יֵדַע אַחֲרִיתָהּ.
|