ירימי, אהרון

שם הסיפור

תמצית

מספר

מספר אסע"י

בגבגמן אלברמה וטאר (ציפצף מהקדרה ועף)

ערבי בא ליום השוק, קנה את העוף האחרון שמצא והשאירו אצל הפונדקאי כדי שיכין לו ארוחת ערב ממנו. מושל השוק רצה בבשר לארוחת הצהריים והפונדקאי נתן לו את העוף. המושל אמר לפונדקאי שיגיד לבעל העוף: העוף ציפצף מן הקדרה ועף, וכך עשה. בעל העוף התרגז על הפונדקאי, הכה אותו ותוך כדי כך הוציא הפונדקאי עין ליהודי שעבר במקום. הפונדקאי בורח לצריח המסגד, קופץ למטה והורג זקן. כל הניזוקים תובעים את הפונדקאי למשפט בפני מושל השוק. המושל גוער בערבי על שאינו מאמין כי עוף שנשחט אינו יכול לעוף שוב אם הקב"ה רוצה בכך. היהודי הרוצה "עין תחת עין" חוזר בו כשהמושל מזכיר לו כי עין אחת של ערבי שווה 2 עיניים של יהודי. הבנים התובעים נפש תחת נפש אביהם הזקן יוצאים במפח נפש כשהמושל מצווה על אחד מהם לקפוץ מהצריח על הפונדקאי, כמו שנהג אביהם.

ירימי, יהודה

10404

החידה ופתרונה

האימאם אלמהדי מסתובב בלילה מחופש כדי לראות מה נעשה במדינתו. הוא פוגש צורף יהודי המפרט כי הוא מרוויח 8 ריאל ליום ומשתמש בהם - 2 להחזרת חוב (נותן להוריו), 2 להלוואה (לבניו), 2- לא לחוב ולא להלוואה (לבנותיו עד שתגענה לפרקן) ואת ה-2 הנותרים- הוא לוקח לו ולאשתו. האימאם מייעץ לו לא למכור את חוכמתו בזול. האימאם מטיל על שריו למצוא פתרון לחידה. הם מגיעים לצורף ומשלמים לו כסף רב והוא פותר להם את החידה.

ירימי, יהודה

10406

כח בתחבולות

ערבי נוצרי ויהודי צולים כבש. יאכל אותו מי שיחלום את החלום היפה ביותר. בלילה קם היהודי ואכל הכל בעצמו. בבוקר קמים כולם והולכים לפותר חלומות ערבי שיפתור את חלומם. הערבי חלם שהיה בגן עדן וראה מלאכים ובנות יפות. הנוצרי - היה בעולם תחתון וראה את ישו, אמו והכמרים רוקדים. היהודי - משה רבנו בא ואיים עליו במכות במקלו אם לא יאכל את הכבש. היהודי קם, חיפש את חבריו אך לא מצאם כי היו בגן עדן ומתחת לאדמה, ואכל בעצמו את הכבש.

ירימי, יהודה

10408

לא המדרש עיקר אלא המעשה והאמונה

יהודי תמים מבין את דברי הרב שמי שנותן לעני הקב"ה מחזיר לו כפליים, כפשוטם. נותן לרב את כל ממונו - 300 דינר לצדקה. כעבור שלושה שבועות לא קרה כלום והוא לא קיבל בחזרה את ממונו מוכפל. הוא יוצא למדבר לחפש את הקב"ה שיחזיר לו לפחות הקרן. בלילה מטפס על עץ אשרה וישן. בבוקר מתקרב לעץ אדם עובד אשרה. מוציא 4 כיכרות לחם ומתחיל לחתוך אותם, את האחד - אברהם, ששבר אלוהי אביו, את השני - יצחק, הטוען שנעקד, והשלישי - יעקב שרימה את אחיו. כשעמד לחתוך את הכיכר הרביעי - הקב"ה, צעק היהודי מראש העץ "על תחתוך הוא חייב לי 300 דינר". עובד האשרה מת על המקום, היהודי מוצא על חמורו 600 דינר. לוקחם לביתו ומסביר לאשתו כי הממון בא לו בזכות זה שהציל את הקב"ה.

ירימי, יהודה

10409

מעשה בקוף ומפוח

אבי הרושם לימד קוף להפעיל את המפוח בנפחיה שלו. כעבור שנה סרב הקוף לעבוד. הנפח לקח תיש והכניסו לעבוד במקום הקוף, אך התיש לא עבד. קרא האב לשוחט, ולעיני הקוף שחטו את התיש. הקוף חזר מייד לעבודה.

ירימי, יהודה

10410

המת החי

אחמד ג'עפר היה חייב לכל הסוחרים בעיר כי לקח ולא שילם. הוא עושה עצמו מת. האלונקה שלו מוצבת בכיכר השוק וכל בעלי חובו באים ומצהירים כי הם מוחלים לו על חובם. רק זקנה אחת שנתנה לו בהקפה עוף אינה מוכנה למחול. ה"מת" קם ומאיים עליה, כולם בורחים ולמחרת התחיל לקחת בהקפה מחדש.

ירימי, יהודה

10411

שלח לחמך ... חופר גומץ בו יפול

יהודי בנה למלך ארמון לשביעות רצונו. המלך נתן לו שכר רב וזכות להביע משאלה. היהודי ביקש מהמלך לשחרר את השר שאסר בבית הסוהר. המלך ממלא את משאלתו. המלך שוכר נגר להשלים את הארמון. בגמר העבודה מבקש הנגר משאלה להשליך את היהודי לים (כדי שלא יבנה לאחר בניין יפה יותר מזה של המלך). המלך ממלא את משאלת הנגר, אך השר מציל את הבנאי ומחביאו בביתו. היהודי דג לעצמו דגים ואוכלם. המלך רוחץ ידיו בים וטבעתו נופלת. הוא מצווה על השר להחזירה לו תוך שבועיים. היהודי מוצא את הטבעת בדג. השר מכניס את היהודי בארגז לים. מוצאים אותו ומביאים אותו למלך. הוא מספר כי בנה בית למלך הדגים , ומלך הדגים מבקש עתה לשלוח לו את הנגר. כהוכחה מראה את טבעת המלך. משליכים את הנגר לים.

ירימי, יהודה

10412

אל תוכח לץ

לאיכר יש שור וחמור שעובדים עבודה קשה. יום אחד מביע השור את רצונו לברוח. החמור אומר כי הוא מצטרף. השור חושב שהחמור עלול להכשיל אותו. יום אחד, כאשר התהלכו חופשי בחצר, החליטו שזהו המועד וברחו ליער הסמוך. החמור רוצה להודות לאלוהים. השור טוען שבעליו ישמע אותו וכך ימצא אותם. אך החמור מתעקש. ובאמת, האיכר מצא אותם והחזירם לעבודה. כשהשור נאנח והחמור שואלו על מה, נותן לו השור בעיטה.

ירימי, יהודה

11665

אשר לא ישמעו איש שפת רעהו

משפחה של חרשים. כאשר אזל הנייר כל אחד מבני המשפחה מבין לא נכון את האחר וכך מתרחשת שרשרת של טעויות, בעטיה נמכר שור שלא לפי רצון המשפחה.

ירימי, יהודה

11666

כי יחנן קולו אל תאמן בו

שועל רעב יושב ליד לול תרנגולות ומתוודה כביכול על חטאיו, שטרף תרנגולות. תרנגולת נותנת בו אמון, ניגשת אליו לתהות על קנקנו. השועל שואל מדוע כשהיא מטילה ביצה היא מקימה רעש. כשהיא משיבה שזהו מנהגם הוא שואל אותה אם יש לה עדים והיא משיבה שלא. השועל טוען שאם אין לה עדים היא חייבת מיתה והוא טורף אותה. באותה שיטה הוא טורף גם את התרנגול שלא האמין לו כל כך.

ירימי, יהודה

11672

וכל אץ אך למחסור

שועל חיפש טרף ולא מצא טרפו. התפלל לאלוהים. אך גמר את תפילתו והנה איש ובידיו תרנגולות הולך בדרך. השועל עשה עצמו מת, , האיש ראה והלך הלאה. לאחר כמה צעדים השועל שוב הראה עצמו כמת בפני האיש. כך עשה השועל כמה פעמים, עד אשר חשב האיש כי יש מגפה ואמר בליבו למכור את פרוותם של השועלים ה"מתים". הוא הלך אל השועל הראשון והניח את התרנגולות לנפשן. השועל טרף את התרנגולות.

ירימי, יהודה

11673

ומוצא אני מר ממוות את האשה

על חומת העיר כתוב: נקמת הנשים נקמה עמוקה, נקמת הגברים נקמה שטחית. בעיר זאת מולך מלך שבתו חולה ואינה מסוגלת לזוז. לעיר מגיע סוחר עשיר שלא מסכים עם הכתוב. הוא מציע למלך עשרת אלפים דינרים כדי להחליף את מה שנאמר על הנשים. כל בנות העיר מתאספות ובחורה אחת מחליטה לסדר אותו: היא קונה בושם ושמה אותו בנעליה. לכשהיא עושה כך בשניה, הסוחר מבקש להינשא לה. היא אומרת לו שהיא בת המלך המתחזה לחולה וכל מה שעל הסוחר לעשות הוא לומר לאביה, כשזה יספר לו על מחלת בתו, מקבל עלי. כך היה. אולם לכשראה החתן את פני כלתו קדרו פניו. אחרי זמן שוב הופיעה הבחורה אצלו בחנות. הסוחר מבקש ממנה להצילו ממילכודו. היא עונה: תחליף את הכתובת שעל חומת העיר. שילם 11 אלפי דינרים והשלט הוחלף. הבחורה מייעצת לו לחסל את עסקו כך שיראה עני ואז המלך יקח את בתו. וכך היה. מאז האיש לא התחתן מפחד הנשים.

ירימי, יהודה

11675

משפט צדק

שווריהם של שמעון ויוסף אכלו בשדהו של ראובן וקילקלו חלקה גדולה. ראובן מצא את השוורים .שמצאו בעלי בשוורים את שווריהם ביקשו מראובן שיחזירם. ראובן עמד על כך שישולם לו עבור הנזק. התדיינו לפני שופט והלה פסק כי שמעון ויוסף ישלמו 12 ריאל. שני בעלי השוורים יצטרכו כל אחד לשלם 6 ריאל. יוסף טוען כי לא ישלם שישה כי מגיע לו חצי. לתמיהת השופט עונה לו יוסף כי לשורו אין זנב וכשאין זנב הוא אוכל לאט יותר. תמה השופט מדוע? ענה יוסף כי סוסו של שמעון אוכל בפיו ומגרש זבובים בזנבו בעוד ששורו צריך באותו אבר גם לאכול וגם לגרש זבובים. השופט נענה לבקשתו.

ירימי, יהודה

11679

איוולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו

מלך שואל את בתו כל יום בעניני ממלכתו. הבת משיבה: הסוד אצל האשה. המלך רוצה להעניש את בתו, משיא אותה עם בן אלמנה עני ועצלן ומגרש אותה לשכונת עוני. בת המלך נוטלת כמה זמורות עץ רימון . כשבעלה אינו רוצה לקום היא מכה על גבו. ביום השלישי הוא קם והולך לעבודתו כסבל. יום אחד, כשבעלה עדיין לא חזר, היא רצתה נפט. היא ראתה בית גדול ונכנסה אליו לבקש נפט. בבית היה אדם שהוא רופא, רווק ועשיר. הרופא לקחה בכוח לחדרו שם הגיש לה מעדנים ומזג שתי כוסות יין. בא שר לבקש רעל בשביל אביה המלך, זאת כדי להכניס לכוסו למחרת, לכשיזמין את המלך לסעודה. בת המלך, שיצאה יחפה מחדר הרופא, שמעה את הדברים. כשנתן הרופא את הרעל לשר, היא פתחה את הבקבוק ושמה בכוסו של הרופא. הרופא שתה את היין ומת. בת המלך מגיעה לביתה ושולחת מכתב בידי בעלה לאביה. המלך קורא את המכתב ולמחרת, כאשר מגיע אל הסעודה, הוא מבקש את השר לשתות ראשון. כשהשר מת נותן המלך לבתו ולחותנו את בית השר ובית הרופא והם חיו באושר ובעושר. לכששאל המלך את בתו כיצד ידעה את מזימת השר היא משיבה: הסוד אצל האשה.

ירימי, יהודה

11680

עזבה יתומך אני אחיה

מרפא ומגלה עתידות מת ומשאיר לבנו, שאינו יודע קרוא וכתוב, את ספר הרפואות. הבן מצליח לקרוא משפט בודד: תן וישתה רביעית השמן. פעם בא אליו אדם עם כאבי בטן עזים וביקש ממנו תרופה. הבן קרא לפניו את הפסוק והלה שתה, שילשל והבריא. פעם אחרת בא אליו אדם שאבדו לו אתונותיו. נתן לו רביעית כוס שמן, הלה שתה וכשהיה ברחוב חש צורך להתפנות כי מעיו לחצו. באחת הסימטאות בה הלך התגלו לו אתונותיו. פעם אחרת, ליסטים גנבו כסף מאדם. באו שוטרים. תוך כדי מנוסתם הסתירו הגנבים את הכסף בתוך אשפה. בא הנשדד לבן המרפא. אמר לו זה, כרגיל, לשתות רבע כוס שמן. האדם שתה וכשהלך ברחוב חש לחץ במעיו. התפנה לאשפה וגילה את כספו. מאז הפך הבן למרפא מפורסם.

ירימי, יהודה

11681

עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה

2 ערבים רעבים תופסים יהודי ומתעללים בו. אומרים שהוא חייב להצילם מרעב. היהודי אומר שהוא מכיר ערבי, בעל מסעדה שונא יהודים. אומר להם שהם יכנסו אליו, יתחילו לאכול, הוא יופיע באיחור, הם יקומו מבלי לשלם ואז הוא, היהודי, יציל אותם. כך היה. כאשר התווכחו בעל המסעדה ו2 הערבים, התחיל היהודי לבכות. שוטרים שבאו למקום שאלו מה קרה. היהודי אמר שבטח גם הוא יצטרך כמו שני הערבים לשלם פעמיים. 2 הערבים עזבו בינתיים את המקום והשוטרים נשארו עם היהודי לשמור עליו עד שיגמור את ארוחתו, כמובן, מבלי לשלם עליה.

ירימי, יהודה

11682

עם עקש תתפתל

איש קמצן חי לו עם אשתו. כשרוצה האיש לאכול בשר, הולך לחברו יושב שם ואוכל. אשתו יודעת לאן הוא הולך אך הוא אינו מספר לה. יום אחד מתארח חברו , סעדיה, אצל האיש, שמשון. לכבוד האורח קנה המארח שתי תרנגולות. אשתו שולחת אותו לקנות תבלינים. בהעדרו היא אומרת לחברו כי הרופא הורה לבעלה לאכול אזני אדם. סעדיה נבהל אך היא מרגיעתו ואומרת לו שרק ששמשון יתקע כף, סימן הוא שהיא תצטרך להגיש את התרנגולות וכך היה. כששמשון תקע כף סעדיה נבהל וברח. אשתו של שמשון אמרה כי סעדיה ברח עם התרנגולת. כששמשון רץ אחרי סעדיה האישה אוכלת את שתי התרנגולות. היא הצליחה לסכסך בין שני החברים וגרמה לכך שאצלה בבית יאכלו בשר.

ירימי, יהודה

11683

ראשיה בשוחד ישפוטו

כלבו של רועה מציל כבשה משיני זאב. בתמורה קורא הרועה את הכבשה על שם הכלב. לימים מת כלבו הנאמן של הרועה והוא קובר אותו בלוויה עם בני הכפר וקוראים לעילוי נשמתו פרקי קוראן. יריבו של הרועה מלשין עליו ושופט שופטו על בזיון הדת. הרועה אומר לשופט כי הכלב ציווה לתת לשופט שלושה עיזים. השופט משחררו.

ירימי, יהודה

11684

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום

קבצן אחד הולך לעיר אחרת, שם המלך זורק פתקים מחלונו פעם בשבוע. פתק אחד מזכה את מחזיקו בעשרת אלפים דינרים. הקבצן זוכה בפתק המיוחל וחוזר לעירו. הוא מספר על כך לחברו, קבצן גם הוא, וזה הולך לעיר לנסות את מזלו, אך אינו זוכה. הוא ניגש למלך והמלך, המרחם עליו, נותן לו פתק ובו כתוב שעל מי שישא על גבו או חמורו עופות, לתת לקבצן 5 דינרים. הקבצן לא מוצא איש כזה. הוא חוזר למלך. גם כאשר נותן לו המלך פתק בחתימתו, שעל האדם ששמו ראובן לתת לו 5 דינרים, זה לא עוזר. וכך גם כשהמלך נותן פתק ובו כתוב שעל האדם שרב עם אשתו לתת 5 דינרים. הקבצן רוצה לעזוב את המדינה אך הוא רואה אדם הנושא על גבו ערמת עופות ששמו ראובן והוא רב עם אשתו. אדם זה אינו רוצה לתת לקבצן אפילו 2 וחצי דינרים. המלך נותן לקבצן 5 דינרים מכיסו הפרטי ומשלח אותו ממדינתו.

ירימי, יהודה

11685

רמת שופטי המדינה בעיני היהודי, רמת הבנתו של פלח ערבי

ערבי, פלח, שנולד לו עייר לבן מוצא לנכון ללמדו לקרוא בקוראן. הוא הולך לעיר ופוגש בפקיה. אומר לו את מבוקשו. הפקיה הערום אומר כי יעשה כן, אך עליו לשלם לו עבור כלכלת החמור בשעורין וחמאה, וכי יתכן לכשישמע על כך המלך ימנה את החמור לשופט באזור מרוחק. הפלח מסכים . כיצד ילמד הפקיה את החמור לקרוא? התייעץ ביהודי וזה יעץ לו לשים שעורין בכל דף. ברצותו לאכול ידפדף החמור והדבר יראה כאילו הוא קורא. כעבור 6 חודשים בא הפלח, ראה את חמורו קורא, נתן לפקיה כלכלת חמורו לעוד 6 חודשים. אחרי שנה בא הפלח והפקיה אומר כי לקחו את החמור למלך. כאשר שמע זאת הפלח שמח ונתן לפקיה מתנות לרוב. הפקיה והיהודי התחלקו במתנות.

ירימי, יהודה

11687

ושומע לעצה חכם

מעשה בבחור שנשא אשה מפונקת. לאחר חודש, בגלל עבודת הבית שלא היתה רגילה לה, היא בורחת לבית אביה. בעלה קונה לה מטפחת משי והיא חוזרת לביתו. כעבור חודש היא בורחת שוב. כך נשנה הדבר כמה פעמים עד שבעלה לא חזר. פגשו חמיו והבעל אומר שכך הוא לא יכול יותר. טיכסו עצה והבעל מצא פתרון. הוא בא לבית חמיו וזה עשה עצמו מכה אותו. הנערה חשבה שאביה יכה גם אותה ואמרה לו שהוא מנוול. כששמע זאת אביה גירש אותה לעולמי עד ומאז היא לא ברחה יותר.

ירימי, יהודה

11688