ויהי מימים ויצא המלך לצבא. ויפגע במקום טרגון ושם במה גדולה ובתוכה צלם גדול ושמו אַבּוּלוֹן, והיה אליל גדול לבני יוון בימים ההם. ויאמר אלכסנדר לזבוח זבח לפני אבולון כמשפט הכהנים הנזירים אשר לפני הבמה.

ותאמר אליו כומרתו, ושמה זקוֹרה, ותאמר: "אדוני המלך, העת הזה לא עת זבח הוא לפני אבולון ולא לרצון יהיה לך, כי כבר פנה השמש לערוב ופנה היום ונטו צללי ערב."

וישמע המלך לדבר הכוהנת ויחדל הזבח עד למחרת.

ויהי ממחרת כעלות השמש, ויזבח המלך את הזבח לפני האליל אבולון. ויקרא האליל ויאמר: "המלך אי ארקיליאַנס, מה-לך?"

ויתנכר השם הזה בעיניו ויבזהו ויען ויאמר לאליל: "למה לא קראתני בשמי? עתה ידעתי כי זבחיך ללא הועיל ומנחותיך לא עזר בהן."

ויצא אלכסנדר מן הבמה וילך עם חילו אל ארץ אַלָריק.

(ו, קלו). תולדות אלכסנדר, 8. ב''י ג, 131-130, 306.