ויזקן המלך פיליפוס ויחלה את חוליו אשר מת בו, ויקבוץ את כל חרטומי-מצרים ואת כל חכמיה וישאל להם להודיע לו באמת, מי ימלוך אחריו?

ויענו כולם כאחד: "תן לנו זמן עד הבוקר ונגידה למלך."

ויעש המלך כן. ויהי בבוקר ויבואו כל חרטומי מצרים וחכמי המזלות ויאמרו פה אחד אל המלך: "זה הנער אלכסנדרוס ימלוך אחריך ויגדל כסאו מכסאך, אדוננו המלך, וכל אשר יעשה יצליח."

וירגז המלך מאד ויבך בכי גדול, כי רבים בנים היו לו ואין מלוכה עומדת לאחד מהם; ואף כי ידע המלך, כי אלכסנדרוס לא יצא מחלציו [ראה סיפור קו].

ויקרא המלך לכל בניו ויאמר להם: "שמעוני בני, אתם שמעתם מכל החכמים אשר נגזרה המלוכה לאלכסנדרוס, על כן שמעו לעצתי ואל תילחמו עם אלכסנדרוס, כי מיי יצא הדבר. ואתם אל תרגזו ואל יחר אפכם ואל תפרקו עול אלכסנדרוס מעל צוואריכם, פן יהיה לכם למכשול ולפוקה, כי המלוכה והממשלה ביד מלך מלכי המלכים, והוא נותן מלוכה ומעבירה ובידו לגדל ולחזק לכל."

ויהי אחרי מות פיליפוס ויבקשו בניו להרוג את אלכסנדרוס בסם המוות. ויוגד לאלכסנדרוס ויאמר אל אחיו: "מה חטאתי ומה פשעתי, כי תבקשו להמית את נפשי ולשפוך דם נקי. הלא ידעתם, הלא שמעתם, כי המלוכה ניתנה לי מן השמים, ואף כי המלך ציווה לכם לתת לי המלוכה."

ויהי כאשר שמעו אחיו, כי נודע לו הדבר, ויאמרו איש אל אחיו: "לשווא אנו טורחים, כי כל החרטומים וחכמי המזלות אמרו שהוא ימלוך אחרי אבינו. אם נמליך אותו, ייטב לנו, כי אחינו ובשרנו הוא, ואם נקשה עורף כנגדו, כאשר תתחזק המלוכה בידו ימית את כולנו."

ויקראו בני המלך לכל השרים וידברו באזניהם ובאזני כל החכמים והזקנים וחכמי המזלות לאמור: "אתם שמעתם את אשר ציווה אבינו להמליך את אלכסנדרוס, ולמה זה אתם מאחרים את הדבר? הלא מאת יי ניתנה לו המלוכה, כאשר אומרים כל החרטומים וכל החכמים."

ויענו כל השרים ויאמרו: "אמת כדבריכם כן הוא, אך יראים היינו מכם להמליך אותו; ועתה שראינו, כי אתם חפצים בו ואנחנו לא נעכב."

ויקבצו השרים כל עם הארץ וימליכו את אלכסנדרוס ויאמרו: "יחי המלך!"

(ו. קלד). ס' אלכסנדר מוקדון, 143. ב"י ג, 127-126, 306.