חכם אחד היו לו עשרה משכילים והיו יושבים לרגליו ונושקים את שוליו. ויאמר להם: "יאמר כל אחד מכם דבר נחמה שבו תיבחן דעתו."

ואמר האחד: "בעת המבחן יֵקל האדם או יִיקר.?"

אמר השני: "העבד בהסתפקו בחלקו הוא חפשי, והחפשי הוא עבד בדרשו יותר מחלקו."

אמר השלישי: "האדם רודף ונרדף, רודף מה-שלא ישיג ונרדף ממה שלא יימלט."

אמר הרביעי: "אתמה על מי שקונה עבדים בממונו / ואינו קונה בני חורין במתק לשונו."

אמר החמישי: "חיי האדם שלושה: אתמול עבר זמנו / והיום הוא חולף ואינו / ומחרתו אין מי יבינו."

אמר הששי: "למדנו חכמה להתנהג בה עם המשכילים / לא לרמות בת הכסילים."

אמר השביעי: "בבקשך די סיפוקך, מעט יספיק לך."

אמר השמיני: "פתיות האדם מחַבּלו / והאל יעזרו על ידי שכלו."

אמר התשיעי: "‏עובד המלך בלא אמונה / יבוא לידי סכנה."

אמר העשירי: "אל תהא מן האנשים, אשר בעת צרתם יחדלו מרעתם / ובחלותם יינחמו על חטאתם!"

(ז, קכט-קל). משלי חכמים וחידותם, 12. ב"י, 242-241, 286.