מעשה בחגית ופנינה שתי בנות-כפר שהלכו באחד הימים מן הכפר העירה, וכל אחת נשאה על זרועה סל מלא תפוחים. ויהי בהיותן בדרך ופנינה התאוננה לרגעים ותתלונן ותיאנח ותעמוד לנוח, כי כבד עליה משאה, וחגית שחקה, לעגה לה ותאמץ זרועותיה ותרחב צעדיה תחתיה.

ויחר בה אף פנינה וחמתה בערה בה ותאמר: "לשמחה מה-זו עושה? הלא סלי כסלך, משא אחד לשניהם ויחד נשתוו, וגם לא חזקה את ממני, ומה-זה תשחקי עלי?"

"אמנם כן," ענתה חגית ושחוק עבר על דל שפתיה: "ואת, רעייתי, אל תתמהי על החפץ ובסלי הנחתי צרי אשר יקל הכובד."

ותשאל פנינה בתמהון: "מה-שם הצרי הזה? ומאין יימצא?"

"את מקומו לא אוכל לדעת ואת שמו אגיד לך: שם הצרי הזה הוא סבלנות."

(ו, קיא). מעשים מפוארים, סי' מה.