נמצא כתוב, כי בעיר אחת היתה אשה בתולה צנועה וחסודה, אשר לא היתה חפצה בהבלי העולם. ויראה שר העיר ויחשוק כה וישלח לדבר אליה בסתר כמה פעמים ולא יכול להטותה לרצונו. עד כי גמר בדעתו ליקח אותה ביד חזקה. וילך לביתה בעם כבד ויקחה ויביאה לביתו.

ויהי בראותה, כי צעקתה וקולה לא יישמעו, ביקשה ממנו לאמור לה, מה ראה בה, כי גדלה אהבתו לה מכל הנשים והבתולות.

השיב השר: "עיניך כיונים הנה הרהיבוני!"

אז אמרה לו: "אחרי ראותי, כי אהבה עזה אהבת את עיני, הנני לעשות רצונך. אך התרצה נא שאכין את עצמי שעה אחת חדר בחדר?"

אז ציווה השר ויביאוה בחדר, ותסגור הדלת בעדה. והיא לקחה שׂכין ותנקר את שתי עיניה, ואחר כך פתחה ותאמר לו: "אחרי כי אהבתך גדולה אל עיני אלה, הנן בידך, עשה להן כטוב בעיניך!"

ויישאר השר תמה ומשתאה וישלחה מאתו. ותלך לביתה ותהי כל ימיה צנועה וחסודה

(ו, קב). צמח צדיק, סי' כח, 70-69. ש"א, 131-130. ב"י ד, 176-175, 283 (=סי' 190).