איש אחד היה בתכלית הרשע והפריצות והיו מספרים תועבותיו לפני המלך. ויען איש אחד מהם ויאמר: "אדוני המלך, דע כי עתה הפליג לעשות מאשר עשה מימיו, ואני מעיד לפניך, כי שמעתי אותו בחצי הלילה הולך לקברות לגנוב תכריכי מתים, כי ביתי בקיר החומה."

ויצו המלך לשניים מנאמניו לחקור הדבר. והלכו אחריו בלילה, עד אשר ראוהו, כי נכנס בקבר אחד והוציא שלשלת של ברזל וקשר אותה על צוואריו והיה מושך אותה בידו בחוזקה והיה אומר: "אוי לך, גוף נגוף וגוויה ענייה ונשמה נְשַׁמָה ויחידה וגלמודה ושכל סכל ואנוש אָנוּש ואדם מאדמה! ‏מה תקוותך? ומה תהיה תשובתך ביום שוכבך במקום הזה? ומה יהיה מענך? האוהב לנפשו, העוכר רכושו, מדוע התמרמרת וזדת ובמעמד הזה לא חשבת? ועל מי בטחת? איה עוזריך? ואיה אוהביך ונאמניך? ואיה אפוא מכיריך? יקומו אם יושיעוך בעת רעתך! אתה עשית ואתה תשא, אתה זרעת ואתה תקצור, אתה מאסת ואתה תהיה נמאס! היכנעי נפש איוולת אשר צורהּ מנבלת וכבודה מחללת. דעי יסודך והכירי בוראך, ראי ביתך והדרך, גוש ורימה יכניעוך ותולעים יחלקוך ורשפי אש-שלהבת יאכלוך ומה תעשי בבואך במקום הזה, בית חושך וצלמוות, כי תפחדי משאון – בית יגון וחרון. השמים יתקדרו עליך והשמש ייהפך לחושך והירח לדם והכוכבים יאספו ממך נוגהם. אנה תברחי? או אנה תימלטי? זה ביתך וזה מעונך! מה לך לבתי גבירים והיכלים בנויים ועליות מרווחות, חשבת אותם נחלתך וירושתך. הלא ידעת, כי כאשר יצאו משם שוכניהם, כן תצאי גם תלכי. לכי, ראי ביתך צר ואין נוגה לו, מאוריו דועכים וכוכביו נזערים. פה תהיי כאילו לא היית, די לך מכל אשר עשית ושובי לאלוהיך, זכרי המעמד הזה, כי אילו היית יכולה להימלט ממנו, היית ראויה לעשות רצונך, וגם אני אודך, כי תושיע לך ימינך. אבל אחרי אשר סופך למעמד הזה ופה תשכבי למעצבה, דעי, כי אין לעמלך תנובה, כי אם התשובה."

וכאשר נשמע הדבר למלך, תמה ונפלא על תשובתו. ונכנע המלך ממעשיו הרעים הוא ואנשים רבים מפריצי עמו.

(ו, פט-צ). ספר הישר לרבינו זרחיה הלוי, 63-62. ב"י ד, 192-191, 284.