אמר לו נבוכדנאצר לבן-סירא: למה יש שנאה בין כלב לחתול?

אמר לו: כשנברא החתול, הלך ונשתתף עם הכלב, והיו שניהם צדין ואוכלין. בא להם יום אחד ושני ושלישי ולא מצאו כלום לאכול. אז אמר הכלב לחתול: "עד מתי אנו יושבין רעבים? ל‏ך אתה אצל אדם הראשון ושב עמו בביתו ותאכל ותשבע, ואני אלך אצל שקצים ורמשים ונמצא כלום ונאכל ונחיה."

אמר חתול לכלב: "נישבע שנינו, שלא נלך לאדון אחד."

אמר לו: "בטוב אמרת."

מיד נשבעו שניהם והלך חתול לבית אדם הראשון ומצא עכברים ואכל ושבע והנשארים ברחו מלפניו. כשראה כן אדם, אמר: "רפואה גדולה שלח לי הקדוש ברוך הוא."

מיד הושיבו בביתו והאכילהו לחם והשקהו מים.

אז מה עשה הכלב? הלך אצל זאב, אמר לו: "אלך עמך הלילה ואלין."

אמר לו: "הן."

הלכו במערה שניהם ושכבו. שמע הכלב קול צעדת רגליים של חיות, מיד הקיץ לזאב ואמר לו: "שמועת לסטים אני שומע."

אמר לו: "צא אתה לגרשם."

עמדו עליו להרגו. ברח והלך אצל הקוף וגירשו, והלך אצל הכבש, קיבלו ושכב עמו. שמע שמועת רגליים. אמר הכלב לכבש: "שמועת לסטים אני שומע."

אמר לו: "‏צא אתה."

ויצא הכלב והיה נובח.

אמרו הזאבים: "כבש לשם."

הלכו ומצאוהו ואכלוהו.

וברח הכלב ממלון למלון ולא מצא מנוחה כלל. מיד הלך לאדם הראשון. קיבלו ושכב עמו במלון. ובחצי הלילה אמר הכלב לאדם: "קול רגליים אני שומע."

מיד עמד אדם ונטל הרומח והלך עם הכלב ורדפו לחיות עד שהבריחום מלפניהם, וחזרו שניהם ביחד. אמר אדם לכלב: "בוא עמי לביתי ותדור עמי ותאכל ממאכלי ותשתה ממשתי."

והלך עמו.

כששמע חתול קולו של כלב, יצא לקראתו, אמר לו: "מפני מה באת לביתי?"

אמר לו: "אדם הביאני לכאן."

התחילו לעשות מריבה. אמר אדם לחתול: "למה תריב עמו? אני הבאתיו שראיתיו ערום כולו לב [לשון נופל על לשון: כלב כול-לב]."

אמר לו: "אל תדאג, היה גם אתה עמי כמנהגך."

אמר לו: "אדוני, גנב הוא; יפה לך לדור עם גנב?"

אמר החתול לכלב: "למה הפרת שבועתך?"

אמר לו: "לדירתך לא אבוא, לא אוכל מה שיש לך, אני לא אזיק לך כלום."

לא שמע ממנו. אז התחילו מריבין. כשראה הכלב כן, מיד ברח לביתו של שת וישב עמו. והיה הכלב מבקש לעשות שלום עם החתול ולא רצה החתול. ומאותו העת עד היום הזה הם במריבה, וכמעשה אבות יעשו בנים, בין חיות, בין בהמות, בין אדם. ועליהם מושלים: "רחילא בתר רחילא אזלא" ['רחלה בתר רחילא אזלא, כעובדי אמה, כך עובדי ברתא' – רחלה הולכת אחרי רחלה, כמעשה האם כך מעשי הבת (כתובות סג, א)].

(א, ז-ח). אלפא-ביתא דבן סירא, 26-25. – גינצברג א, 37-35. ש"א, 184 (23). – א"י א, 130-128, צפונות, ל.