אדם אחד מארץ ערב נכנס במקום ישיבה והאריך לשתוק. ואמרו לו: "כדין קראוך מנדיבי ערב!"

אמר להם: "אחי, חלק האדם מאוזנו לנפשו, וחלק האדם מלשונו לזולתו."

(ו, פ). מבחר הפנינים, 22. ב"י ד, 250, 287.