זכרו הקדמונים, כי מלך אחד יצא לצוד צוד בימי החום הגדול והנער נושא כליו עמו. ויהי כקרוב עת האוכל, אמר המלך לנער: "קום קרא מי שיאכל עמי!"

ויקם הנער ויפן כה וכה וירא והנה רועה אחד מרחוק ויביאהו אל המלך.

ויאמר לו המלך: "רחץ ידיך ושים לפניך אוכל!"

אמר הרועה: "לא אוכל, כי קראני מי שהוא יותר טוב ממך והודיתי לו."

אמר המלך: "ומי הוא זה?"

אמר הרועה: "השם יתעלה קראני לצום וצמתי לפניו."

אמר המלך: "ואיך תצום בחום הגדול הזה?"

אמר הרועה: "אצום ליום חום גדול מזה."

אמר המלך: "אכול היום לאהבתי ותצום מחר."

אמר הרועה: "אם תהיה לי אתה ערב, שאראה מחר, אעשה."

אמר המלך: "לא אוכל."

אמר הרועה: "אם כן, השתדל במה שתוכל והנח מה שלא תוכל עליו."

ויבוש המלך וילך הרועה לדרכו.

(ו, עח-עט). בן-המלך והנזיר, סי' טז, 53-52. ב"י ד, 46-45, 276.