מלך אחד חכם ומשכיל לא היו לו בנים / ולעת זקנתו נולד לו בן זקונים. / ויגדל הילד חדל-הנפש, קטן-המוסר, חסר-הלב, רע-הטבעים, מבולבל-המוח, אטום-המחשבות עד אשר הגיע למלך ממנו יגון גדול. ויקבץ מכל עם ועם, מדינה ומדינה / חכמים ובעלי מוסר ללמדו בינה / ויגיעם כולם ללא-תועלת.

עד אשר בא אחד ממלמדיו הקרוב אליו אל המלך יום אחד בוכה ונאנח. / ויאמר לו: "אדוני המלך, עד כה היינו מפחדים רוע-מוסר בנך / והיינו מייחלים תיקונו ומסופקים בו, אולי יש תקנה. ועתה דע, כי כבר נתייאשנו ממנו, כי נתחדשו בו עניינים / רעים ומגונים." / ויחרד המלך ויאמר: "ומה הם אלה העניינים?" / אמר המלמד: "דע, כי יום אחד בעברנו על בית פלוני, ראה בתו, ומהיום ההוא חשק אותה חשק גדול, עד אשר לא יערבו לו אכילה ושתיה ולא ידבר אלא בה ואין לו שמחה אלא בזכרו אותה."

ויהי כשמוע המלך הדבר, נשא את קולו ויאמר: "לתת בלבי מחלה חשבת / אך באמת חדווה בקרבי שמת. / הנה חליפתי בשורה אתנה / עתה לך, כי איש בשורה אתה!" / ויפשוט את אדרתו היקרה / ויתנה לו בשורה / ויאמר: "יבשרך האל כי בישרתני / וינחמך כי ניחמתני / כי עתה אקווה תיקון ענייניו / מכל אשר היו לפניו."

ויצו המלך לקרוא לאבי הנערה / ויביאוהו קל מהרה. / ויאמר לו: "הנני מגלה סודי באזנך / אך הישמר לך לבל תהגה בו לשונך. / ועתה לך למען תעשר ויקום חילך / ועשה ככל אשר אומר אליך." / אמר האיש: "הנני, אדוני המלך, בין ידיך / דבר כי שומע עבדך." / אמר המלך: "דע כי בני חשקה נפשו בבתך מאד / ובלעדיה לא יתאַו ולא יחמוד. / ועתה לך אמור אליה / לשים תמרוקיה / ולעדות כליה. / ובעברו על פתח ביתה בעד החלון תשקיף ותייבב / ובעיני היונה אותו תלבב. / כי יקרא אליה לשלום לא תברכנו / וכי יברכה לא תעננו. / ובבוא שלוחיו לפניה / תענם בנועם מעניה / כי לא תיאות אלא למלכים / או למי שלבו לב נסיכים / לא לנער / חסר לב ובער / ואשר יסודו מעוקל / וערכו נקל."

ויקם האיש וילך / ויעש ככל אשר ציווהו המלך. / ותעש הנערה כמו כן בחכמתה / ככל אשר ציווה אביה אותה. / וכשמוע הנער הסיבה, אשר מאסה בו, נפלו עיניו / כיסתה כלימה פניו. / ויתן אל לבו / לבקש מוסר בקרבו / ולקרות לילה ויום לא ישבות / עד אשר נפתחו שערי לבבות / וייקבצו בו עם לימוד המוסר והחכמה היתירה / מיני הנדיבות והגבורה / ויבז בעיניו עניינו ומעמדו / ושבתו יחיד ואין איש אתו. / ויבקש מאת אביו כסף וזהב לתת ולהתנדב / וסוסים ופרשים לרכוב ולהילחם עם כל צר ואויב.

וישמח המלך מאד ויתן לו ככל אשר התאוו רעיוניו / וכל אשר שאלו עיניו. / ואחרי כן לקח הנערה ההיא לאשה וישמחו איש באחיו ואיש ברעהו.

(ו, עז-עח). בן-המלך והנזיר, סי' יח, 60-59. ב"י ד, 41-38, 276.