מעשה בימי שלמה המלך. אדם אחד שהלך מטבריה לביתו ללמוד תורה, והיה הבחור נאה ביותר.

מיד ראתו נערה אחת ואמרה לאביה: "בבקשה ממך, זווג לי הבחור הזה."

מיד רדף אחריו ואמר לו: "רצונך לישא אשה, ואני אתן את בתי לך?"

אמר לו: "הן."

מיד קידש בתו וחזר לביתו ושמח עם אשתו שנה אתת.

לסוף שנה אמרה לו אשתו: "בבקשה ממך, תוליכני אצל אבותי ואראה אותם."

מיד נטל סוסים ומגדנות ומאכל ומשתה והלך עם אשתו לפקוד את אבותיה. כשהלכו בדרך, יצא עליהם לסטים אחד מזוין. כשראתה האשה את הלסטים, נכנסה אהבתו בלבה. ויתפשו האשה והלסטים את הבחור ויאסרוהו בעבותים. ושימש הלסטים את האשה בדברי תפלות ואחר כך שב הלסטים לאכול ולשתות יחד עם האשה. והבחור היה אסור באילן אחד וראה את הכל. ‏אחר כך בא הלסטים לישון עם הבחורה ונטל את הקיתון ושם מראשותיו ויישן, והנה בא נחש ושתה מן היין והקיא סם המות בתוכו. כיון שהקיץ הלסטים משנתו, נטל הקיתון ושתה ומת.

והבחור היה רואה את הנס שנעשה לו. אמר הבחור לאשתו: "‏בבקשה ממך, תתיריני והסירי ממני העבותים."

אמרה לו: "‏מתייראה אני ממך, שמא תהרגני."

אמר לה: "בשבועה שלא ‏אמיתך."

מיד פשפשה אחר הלסטים והנה הוא עץ יבש. מיד נטלה את בעלה והלכו שניהם לבית אביה של האשה.

כשראוה אבותיה, שמחו מאד ותיקנו לאכול ולשתות.

אמר להם: "לא אוכל ולא אשתה, עד שאספר מה שאירע לי."

מיד סיפר כל המעשה.

מה עשה אביה? הרג את בתו המרשעת.

ולכך אמר שלמה בחכמתו: 'ואשה בכל אלה לא מצאתי' [קהלת ז, כח].

(א, קטו). משלים של שלמה המלך, סימן ב': בית-המדרש, ד, 146; אוצר מדרשים ב, 531.; דברי הימים למשה רבינו, 60; עושה פלא א, 22-21. מעשה-בוך, סי' 197. – גינצברג ו, 287-286 (32). – ב"י ג, 96-95 (= סי' 17).