משל שלושת האוהבים

נוסח ראשון

ועל זה הביאו חכמי המחקר משל: ‏העולם הוא נמשל לאדם שיש לו שלושה רעים, האחד אוהבו ביותר, לא ייפרד מאתו לילה ויומם. השני אוהבו אהבה יתרה, אבל לא כמו הראשון. השלישי אוהבו מעט ומתראה מעט לעתים רחוקות.

לזמן שלח המלך בשבילו. וילבש פחד ורעדה, ויחרד לבו ליראת-המלך. הלך ליטול עצה מן הרע הראשון, אמר לו: "הנה המלך שלח בשבילי ואני מפחד ביותר ומבקש ממן עצה ועזר שתלך עמי לפני המלך."

השיב לו, שלא ילך עמו כלל.

הלך לשני, השיב לו, שהוא מצטער עליו ביותר וילך עד לפני שער המלך, אבל לא ייכנס עמו.

הלך לשלישי; השיב לו: "מצטער אני על צערך וכדי להקל מדאגתן אני אלך עמך ואיכנס לפני המלך ואני אטעון טענותיך לפניו."

הרע הראשון הוא הכסף והזהב, והוא הרע שהיה בוטח עליו ביותר, ועליו אמר שלמה המלך עליו השלום: 'בוטח בעשרו הוא יפול" [משלי יא, כח]. אין לו לבטוח כי אם בהשם יתברך בלבד והוא העושר העיקרי והסגולה הנצחית, כעניין שכתוב: 'והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך" [איוב כב, כה].

הרע השני הוא אשתו ובניו המלווים אותו עד הקבר ואין נכנסים שם וחוזרים להם.

הרע השלישי הוא צדקה ומעשים טובים, הוא הרע המלווה עד שער הקבר ונכנס לפניו וטוען טענותיו.

נוסח שני

וגם אמרו במדרש, כי בשעת פטירתו של אדם אין מלווין אותו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים.

משל לאדם שהיו לו שלושה חברים, האחד אוהבו עד מאד והשני היה אוהבו ולא כל כך, והשלישי לא היה אוהבו ולא היה חושבו למאומה. פעם אחת שלח המלך לקרוא לאותו אדם וסריסי המלך הבהילו להביאו לחצר המלך לעשות מצוות אדוניהם; והיה מתפחד ומתיירא מאימת המלך והיה אומר: שמא הלשינו עלי הנרגנים ויהרגני כשאגיע אליו, אין לי טוב כי אם לקרוא לחברי אוהבי שבטחה בו נפשי ואוליכנו עמי כדי שיליץ לי טובה עם המלך. הלך וקרא לחברו הראשון, שהיה אוהבו יותר מן השניים, וסיפר לו העניין. ולא אבה ללכת עמו ולא נתפייס. עזבו ובא בפחי נפש. אמר: אלך אל החבר השני ואבקש ממנו ללכת עמי. הלך וביקש ממנו. אמר לו: "לפני המלך לא איכנס, אבל אלך עמך לשמרך בדרך; וכשתגיע לחצר המלך, אעזבך ואלך לדרכי. הלך לשלישי, שלא היה חושבו למאומה, וביקש ממנו ללכת עמו, וסיפר לו מה שאירע לו עם שני חבריו. אמר לו: אל תירא, אני אלך עמך ואיכנס אל המלך ואליץ בעדך טובה ואעשה כל יכלתי עד שתינצל. מיד הלך עמו אל המלך ולימד עליו זכות והצילו מידו.

החבר הראשון, שהיה אוהבו עד מאד הוא הממון, שחביב עליו יותר מכל דבר שבעולם, הוא שעזבו ביום פטירתו ולא הוליך בידו מאומה, שנאמר: 'לא ירד אחריו כבודו' [תהלים מט, יח]. והחבר השני – הבנים והקרובים והחברים שמלווין לאדם ער הקבר; וכשקוברין אותו ייפרדו מעליו ויעזבוהו. והחבר השלישי שהליץ עליו טובה לפני המלך ולימד עליו זכות, הוא התשובה והמעשים הטובים, שהולכין עם האדם בשעת פטירתו להליץ טובה בערו, שנאמר: 'והלך לפניך צדקך' [ישעיה נח, ח].

(ו, מד-מה). א: כד הקמח, סי' א, 7-6. ב: מנורת המאור, ב, סי' רעח, 90. ב"י ד, 228-227, 286.