בעיר אחת היה איש אברך, אב בחכמה ורך בשנים, והאי טוב עלם הלך לעולמו בימי עלומיו. ועוד היה בעיר ההיא איש אחד זקן ובא בימים, וכל ימיו לא מש מאהלה של תורה. ויהי כי נשלמו שנותיו מיום ליום ושבק חיים לכל חי ובא צדיק זה לבית עולמו, ראה כי האברך בן עירו, אשר נפטר זח כמח שנים, היה במעלה יותר עליונה ממנו והיטב חרה לו על המעשה הזה, וישאל לפני בית דין של מעלה טיב הדין הזה, ושתקו ולא ידעו מה לענות.

ויביאו את הדבר לפני השופט האחד, שופט צדק ודיין אמת.

ענה הקדוש ברוך הוא ואמר: כל שנותיו של האדם, אם גם אדם גדול הוא, יהיה רק ימים למספר; כי מי יודע, איזה יום מהימים יוכשר לעבודה.

ומני אז ואילך סרה תלונת הזקן.

(ה, ר). דרך האמונה ומעשה רב, 5.