פעם בא איש עני אחד בערב יום הכיפורים לעיר אחת, ויסר לבית הכנסת-אורחים, ששם היה מקום מיוחד לעניים עוברים ושבים. ויחלה פתאום וימת. ולא היתה שהות עוד לקברו, והוצרכו להשהות את המת עד מוצאי יום הכיפורים. ותשלח חברה קדישא בליל יום הכיפורים אנשים לשמור את המת כמנהג. וישתקעו האנשים בשינה. ויהי כי נתעוררו משנתם, ראו כי המת איננו. ולא נודע, איה הוא, עד היום הזה.

ויכתבו יושבי העיר שאלות לגדולי הרבנים, אם היה כדבר הזה ואם נמצא דבר כזה בשום ספר. וישיבו להם, כי לא נמצא כתוב מאורע כזה בכתבים.

(ה, קצח). נפלאות השם, 11-10. ב"י ו, 181, 315 (1).