מעשה באיש חכם ערום וצדיק, והיתה לו בת יפה מאד. והיו שניים שהיו מבקשים שיתן בתו לבנו. וזה שהיתה הבת שלו ‏אמר בסתר לאיש אחד: "תעשה בעבור אהבתי ותקבול לבית דין ותטעון עלי כך."

למחר עשה כן. ואמר אותו שהבת שלו: "פלוני ופלוני יהיה בית דין." והיו נושאין ונותנין בדין.

ואמר זה שהבת שלו לחברו: "זה הדין אפילו עם הארץ יכול לדון שירגיש שאני המשקר."

וכשבאו לגמור הדין, היה אחד אומר לאבי הבת: "אני עוזר לך, וחברי עוזר לאותו שכנגדך."

אמר אבי הבת: "פסקו לי הדין."

אמר: "דין עמך!"

ואותו אחר אמר: "ין הדין עמך אלא עם חברך!"

ונתן את בתו לבנו לאשר חייבו.

כעס אותו האיש שהיה מזכהו ואמר: "יך אתה כפוי טובה!"

וגם אותו בעל דינו אמר: " 'לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך'." [שמואל ב' יט, ז].

ואמר זה לאותו האיש: "אתה אהבתני אהבה תלויה בדבר; בטל דבר, בטלה אהבה."

ואמר לחברו: "לפי שאתה היית אומר: תן בתך לזה שהוא יותר טוב – הראיתי לך, מי הוא יותר טוב. זה שחייבני, הרבה היה קשה לו, פן אכעוס שלא אתן את בתי לבנו; ואף על פי כן לא החניף לי – הרי הוא צדיק."

(ה, קפג). ס' חסידים, הו"ל ויסטינצקי, סי' תתשמב, 289‏. נ"א: שטינשניידר, כ"י המבורג, סי' 320, עמ' 121; אורחות חיים, 49.