מעשה בבן אדם, שכיבד את אביו ביותר. אמר לו האב: "אתה מכבדני בחיי, תכבדני במותי. אני מצווך, שתלין כעסך לילה אחד ועצור ברוחך, שלא תדבר."

לאחר פטירת אביו הלך לו למדינת הים והניח אשתו מעוברת, והוא לא ידע ונתעכב בדרך ימים ושנים. וכשחזר לעירו, בא בלילה ועלה לחדר, שאשתו היתה שוכבת שם, ושמע קולו של בחור, שהיה מנשק אותה. שלף חרבו ורצה להרוג שניהם, וזכר מצות אביו והשיבה לתערה.

שמע שאמרה אשתו לאותו הבחור שאצלה: "כבר יש שנים רבות, שהלך אביך מאצלי; אילו היה יודע, שנולד לו בן, היה מגיע להשיא לך אשה."

כששמע זה הדבר, אמר: "פתחי לי, אחותי רעייתי! ברוך יי שעצר כעסי, וברוך אבי שציוני לעצור כעסי לילה אחד – שלא הרגתי אותך ואת בני."

ושמחו שמחה גדולה ועשו משתה לכל העם ושמחו הרבה מאד.

(ה, קפב). ס' חסידים, דפוס פפד"ם, סי' תרנה, 100‏; הו"ל ויסטינצקי, סי' קכו, 61.