מעשה באדם אחד, שהיה עשיר גדול והיו לו קרקעות הרבה ולא היו לו שוורים לחרוש אותם. מה עשה אותו האיש? נטל כיס של מעות שהיו בו מאה דינרין והלך לעיר אחת לקנות שוורים או פרות לחרוש קרקעותיו. וכשהיה הולך בדרך, פגע בו אליהו זכור לטוב. אמר לו: "להיכן תלך?"

אמר: לכפר שוורים, לקנות שוורים או פרות."

אמר לו: "אמור, אם יגזור השם!"

אמר: "אם יגזור או לא יגזור, הרי מעותי בידי ואעשה צרכי."

אמר לו: "ולא בהצלחה!"

הלך לאותה דרך לעשות צרכיו ונפל לו כיסו, וכיון שהלך לכפר השוורים לעשות סחורתו, שלח ידו ליקח הכיס לתת המעות ולא מצא כלום. מיד חזר לביתו במר-נפש ונטל ממון אחר. והלך לכפר אחר, כדי שלא יפגע בו אליהו. וכשהיה מהלך בדרך, פגע בו אליהו ונזדמן לו כזקן אחד ואמר לו: "להיכן תלך?"

אמר לו: "לקנות שוורים."

אמר לו: "אמור אם יגזור השם!"

אמר לו: "אם יגזור או לא יגזור, הרי מעותי בידי ואיני מתיירא מכלום!"

מיד הלך האיש לדרכו. וכשהוא הולך בדרך, הפיל עליו אליהו שינה ושכב בדרך ויישן. ונטל אליהו אותו הכיס מידו וכשהקיץ משנתו לא מצא כלום. והלך לביתו בפחי נפש ונטל ממון שלישי והלך לו.

ופגע בו אליהו זכור לטוב ואמר לו: "להיכן אתה הולך?"

אמר לו: "לקנות שוורים, אם יגזור השם."

אמר לו: "לך לשלום ובהצלחה!"

מיד החזיר לו אליהו זכור לטוב כל מעותיו והכניסם לכיסו והוא לא ידע מאומה. ומיד הלך לקנות שוורים ומצא שם שתי פרות אדומות, שלא היה בהן שום מום ואמר לבעליהן: "בכמה הפרות האלו?"

אמרו לו: "מאה דינרין."

אמר: "אין עמי מאה דינרין."

מיד הכניס ידו לתוך כיסו ומצא שם שלוש מאות דינרין ומיד קנה אותן הפרות ועשה כל צרכיו. וקנה שוורים לחרוש קרקעותיו. ואחר כך מכר הפרות למלך באלף דינרין של זהב.

לפיכך כל אדם שרוצה לעשות שום דבר צריך לומר: "אם גוזר השם"; שאינו יודע, מה יהיה מערב עד בוקר. שכך אמר בן סירא: "מצפרא ועד רמשא מתחרב עלמא". [מן הבוקר עד הערב חרב העולם].

(ה, קעח). אלפא ביתא דבן סירא, 9. ש"א, 185 (29). הלר, 347 (3). ב"י ב, 249-248, 356, 368. (= סי' 144).